טל סיון-צפורין

למרות שאנחנו כל כך אוהבים לאהוב לחמים לבנים, התבגרנו קצת לאחרונה, ואנחנו יודעים שלחמים מקמח מלא מזינים וטעימים לנו יותר. קצת הסברים מדוע קמח מלא תמיד עדיף וגם מתכונים לשני לחמי מחמצת מצוינים.

לפעמים צריך לקפוץ מעל הפופיק של עצמינו וללכת על עוגת גבינה שלוקחת את עצמה ברצינות (אבל לא מדי). טארט גבינה וקרם מסקרפונה קסיס ממש כמו של הבייקרי (או לפחות כמעט).

אנחנו יודעים שכולם מדברים על מחמצת. אנחנו גם יודעים שעמוק בלב אתם רוצים לגדל אחת כזו גם. והכי אנחנו יודעים, שאחרי שאוכלים פרוסה (עם מלא חמאה) מלחם מחמצת שאפיתם לבד בבית, אי אפשר לחזור אחורנית. אז באנו עם כל ההסברים

יום המשפחה. שנה לקורונה. סגירת מעגל? אולי. זו היתה שנה עם הרבה מאד משפחה גרעינית, ומעט מדי מכל מה שהיינו רגילים אליו. אז אולי תכף נחזור לימים כתיקונם, אבל לא משנה מתי, אין כמו בבית ואין על הדבר הזה שנקרא משפחה, וילדים (קטנים וגדולים) שזוללים בשבת בבוקר פנקייקים חמים עם תותים ומייפל. הנה לכם מתכון של הפנקייקים של הבראסרי

חלות הן מהדברים היותר מתגמלים שאפשר לאפות. הבצק רך ונעים, ההתפחה קלה והתוצאה ממלאת את הבית בניחוח נפלא של סוף שבוע. חלה קלאסית היא תמיד אפשרות מנצחת ולצידה נכין הפעם גם חלת כוסמין וחלב קוקוס טבעונית מיוחדת.

כולנו יודעים היטב מה תהיה התשובה שלנו כשיעירו אותנו באמצע הלילה וישאלו מה הכי בא לנו לאכול. פיצה! או פוקצ׳ה? או פיצה? טוב, פוקצ׳ה! אבל כאלה הכי טובות שיש. עם קצת דיוק ותשומת לב לפרטים, בעוד יום בערך יכולות להיות לכם כאלה גם בבית.

פעם, מזמן, לפני הקורונה, קרו פה כל מיני דברים רגילים. חנוכה היה חנוכה, הרמות כוסית היו הרמות כוסית והדלקת נרות בגן היתה הדלקת נרות בגן. הכל היה רגיל. כולל הסופגניות. שמן, בצק, ריבת תות, קרמל או שוקולד, קישוטים לרוב, ויאללה לטגן. והשנה? אין מצב! השנה נאפה סופגניות בריוש, ללא רגשות אשם ועם הרבה הנאה בבטן. קבלו מתכון לסופגניות שיככבו השנה בכל הבייקריז והדליקטסנים באשר הם

מתקרר.. מתקרר.. והנה הגענו לזמן הזה בשנה שמתחשק להיכנס למטבח ולבשל אוכל חמים ומנחם ונעים בבטן. וכמה פשוט זה עם ערכה מוכנה של מתכון לניוקי פרובנסיאל, שרק צריך לפתוח, לחבר את המרכיבים יחד במחבת אחד, להוסיף כמות גדושה של פרמז'ן רג'יאנו, לפתוח בקבוק יין אדום קליל ולאכול בהנאה מול הנטפליקס. טל סיון ציפורין עשתה בדיוק את זה:

זמן בית. סתיו בפתח. סגר מגיע והולך ועוד אחד אחריו, ברוטינה כזאת שכמעט והתרגלנו אליה. אם כבר כל אלה, ואם כבר משעמם, ואם כבר געגועים אינסופיים לאיטליה, או לאנשהו, אז הזמן הכי טוב לפסטה אדומה משגעת הוא עכשיו. ערכה מיוחדת מהדליקטסן נחתה אצל טל סיון שבישלה והתמוגגה.

משנה לשנה אנחנו מצפים לחזרתיות הזו, לסימון החגיגי של תחילת השנה, לחופש שאחרי החופש. אבל השנה הזו אנחנו לא לגמרי שם. כי החגים מגיעים השנה בתלבושת אחרת, בעיקר פחות צפויה. במקום לתכנן סידורי הושבה, אנחנו בונים תוכנית א׳ ועוד שתי תוכניות גיבוי. לכל מקרה שלא יהיה, לכל החלטה שתתקבל על יד מי שמקבל החלטות בשבילנו. בונים תפריט לעשרים אורחים, אבל גם כזה לחמישה או אפילו לזוג. כי לא משנה מה יהיה, השנה הזו תבוא ותתחיל ואנחנו נהיה שם כדי לקבל את פניה, עם צלוחית דבש בתחילת הארוחה וטארט דבש מתוק מתוק בסיומה.

מי מאיתנו לא אוהב אוכל אסיאתי? מי לא מתגעגע לטיול ההוא שעשה אז למזרח? השילוב הזה של החמוץ-מתוק-חריף כל כך מתאים לנו ולקיץ הלוהט שלנו. רק מה? כמה עבודה, כמה דיוק, כמה חומרי גלם כדי להגיע אל הטעמים ההם, אל הזכרונות. אז אם יש ברשותכם כמה שעות פנויות, הנה לכם המתכון המלא של הספרינג רולז של הדליקטסן, שקצצה, כתשה וגילגלה טל סיון ציפורין

כמה פשוט, כמה קל. מתכון לטארט הפירות הטריים של הבייקרי הגיע אליי יחד עם ערכת הכנה ביתית. פתחתי, ערבבתי, הוספתי ואפיתי, והחלק הכי כיף - לחתוך פירות ולסדר בעדינות על הטארט. אצלנו אוהבים תותים, אבל כל פרי יתקבל בברכה. יותר טוב מזה נשתגע.

מה זה משוגע? ממש כמו התקופה הזו שאנחנו נמצאים בה. ארוחת יום העצמאות מא' ועד ת', במחבת או במרפסת או על גג (אם התמזל מזלכם ויש לכם אחד כזה). לא האירוע האוטומטי שאנחנו רגילים אליו, אבל עדיין, לא מפספסים הזדמנות לעשות על האש בתקופה הכי יפה של השנה. מבחינת מזג אוויר, כן?