צהריים לילדים גדולים יחסית

בואו נמסגר רגע את מרחב הפעולה שלנו ואז נמשיך - אוכל לילדים. ליתר דיוק, אוכל בצהריים לילדים. כזה שמטפל בבטנים המקרקרות של החוזרים מבית הספר, אחרי יום לעיתים ארוך ולעיתים קצר באופן מפתיע, והם תמיד מורעבים כמו להקת זאבים עירונית מצויה. אין משימה טורדנית יותר (גם להורים חובבי הבישול שביננו) מלדאוג לארוחה היומיומית הזו, שלא לומר בופה, אחרי שהילדים עוברים ממצב טף בצהרונים לנוער בגודל כמעט מלא. אלו ששבים ממסגרות החינוך שלהם בשעות צהריים רנדומליות, ולעיתים מזומנות ללא נוכחות הורית מפעילת כיריים בסביבה. בקיצור, אנחנו עוסקות ועוסקים היום בילדים שאוכלים הרבה, מתמודדים עם חימום האוכל שלהם לבד ובעיקר מאד אוהבים לגוון.

לרוב כשמתייחסים לאוכל לילדים מתמקדים בלביבות שהוחבאו בתוכן ירקות, מאפינס בשלל מילויי גבינה או תירס ומשהו מצופה בפירורי לחם. הפנייה הכללית תהיה להורים והורות שלרוב מתאחדים עם ילדיהם סביב השעה ארבע אחר הצהריים, וצריכים לתפעל עוד שלוש וחצי עד ארבע שעות של פירות חתוכים, ארטיק ׳רק פעם בשבוע וארוחת ערב, שלא תגרור יותר מדי גילגולי עיניים, ודיון על כמה ביסים מהחביתה צריך לאכול לפני שזוכים לעוד חצי שעה מול מסך רנדומלי. קהל היעד הוא לרוב בני שלוש עד שש שעמדו על דעתם ומסרבים לפגוש חומרי גלם בצבע ירוק ו/או מזון מסוג אחד שנגע במזון מסוג אחד על אותה צלחת.

אבל הורות לילדים היא ארוע מתמשך. כלומר אנחנו לא מפסיקים להתמודד עם הצורך להאכיל אותם כשהם והן מגיעים לגיל תשע. להיפך, יש איזו נקודה בזמן, היא חולפת על פנינו בלי הודעה מוקדמת או נפנוף יד מנומס, וכשהיא חולפת אנחנו פתאום מוצאים את עצמינו מתפעלים, באופן יומיומי (כן, גם בצהריים, כי בגיל 15 הם מתקבלים בצהרון קצת פחות בשמחה), מפעל הזנה שלא מבייש אוגדה בינונית בנגב.

ויותר מזה. אם לפני חמש שנים יכולנו להעמיד סיר אחד ביום ראשון ולהמשיך לנשנש את השאריות שלו גם ביום רביעי, בעידן טורפי העל הנוכחי, זו משימה כמעט בלתי אפשרית להגיע עם אותו סיר אפילו לארוחת הצהריים העוקבת ביום שני. הרי מן הידועות שנערה או נער בני גילאים דו ספרתיים עלולים לסבול מנזק בלתי הפיך להתפתחות שלהם אם יאכלו שתי ארוחות צהריים זהות ברצף (קוראים לתסמונת: ״אין שום דבר טעים לאכול בבית הזהההההה!!!!), למרות שאין להם שום בעיה לצלול לאותה קערת אוכל ממש, אם זה קורה בשתיים בלילה, תוך פירוק והרכבה (סתם, אין הרכבה, רק פירוק) של המקרר וכל איזור המטבח בקולי קולות.

הורות לילדים גדולים יחסית, אלו שכבר לא נזקקים לבייביסיטר, אבל מאד אוהבים שמשקיעים בהם באגף המקרר, היא שלב שדורש תכנון ומשאבים. בטח ובטח כשצונחים חזרה לחיי השגרה הסטנדרטים שלנו - שתי משרות מלאות, לו״ז בית ספר משתנה לכל ילדה וילד, הסעות לחוגים, פעולות בצופים, ביטולי שיעורים, חזרות למקהלה, אימון רכיבה, תור לאורתודנט, תור לוטרינר, אסיפת הורים של כתה ו׳, אסיפת הורים של כתה י׳, להחזיר ספרים לספריה, מישהו הוציא את הכלב?. רצון לתכנון יש, תמיד, בשבוע הראשון של ספטמבר. משאבים בגדול יש, רגשיים, גם, רק בשבוע הראשון של ספטמבר. אחר כך כולנו כבר סבוכים היטב בתוך שלל יומנים משותפים ונסיונות על אנושיים לא לפספס שום פיסת חיים משמעותית מדי.

בתוך כל זה (וסליחה מהמתעייפים), צנחה על ראשינו חבילת ה״אוכל לילדים לכל השבוע״ של הדליקטסן. מיד פתחתי עליה עין של ׳אמא לילדים גדולים יחסית׳ והבנתי שעם קצת חישובים מחדש, יש כאן רגע של אור.
כמובן שאם אתם הורים לילדים צעירים יחסית, החבילה הזו תפורה בדיוק למידותכם. שני ילדים בגודל שעדיין נכנס במיטת מעבר בלי לצפות לספייס מיותר, ימצאו בחבילה הזאת את כל האוכל שילדים אוהבים במיוחד, יהנו ממנו חמישה ימים ובטח ישאירו שארית לארוחת ערב. לעומת זאת, שלושה ילדים גדולים יחסית, צחקו קצת מתחת לשפם בר מצווה שלהם ושאלו מה יש עוד?

אז הרחבנו, צמצמנו וחילקנו מחדש, ובשורה התחתונה יצאנו עם ארוחות לשלוש ארוחות צהריים. שלוש! ארוחות! שלא אבא שלהם ולא אני צריכים להכין! אם תראו זוג הורים בגיל העמידה (אבל שמורים היטב) יוצאים במחול ספונטני ברחוב - It's us!!

עכשיו מפרטת - במארז הבסיסי יש שניצלים ופירה, פסטה, קציצות ברוטב, אורז לבן, בסיסי פיצה להכנה עם מוצרלה וזיתים, נקניקיות עוף מעולות של ערן ביק ולחמניות לעטוף אותן. לפני חמש או שבע שנים, לגמרי 5 ארוחות. היום, אחרי שחיזקנו בסלט יווני, נודלס אסייתי ובקר סצ׳ואן ועשינו חלוקה מחדש הגענו ל-3 ארוחות משמחות מאד.

ביום ראשון ארוחת צהריים קלאסית: שניצל ופירה. ליום שבו רק שני צאצאים הגיעו הביתה במוד חצי מורעב.
ביום שני ארוחת צהריים תיירותית: סלט מיוון, מנות חמות מהמזרח ופסטה מאיטליה. ארוחה של שפע טעמים, ערבובים וחיוכים.

וביום שלישי ארוחת הצהריים שבה אמא משחררת: פיצות, נקניקיות בלחמניה וכיף חיים. זהו, לא יודעת מה עושים עם היומיים שנשארו. מישהו מחפש 3 ילדים גדולים יחסית לאימוץ?

טל סיון-צפורין היא צלמת וסטייליסטית ובעלת הבלוג Chocolate / Salt.