הממולאים של הדליקטסן

בימי שישי מתקיימים אצלנו בבית ריטואלים קבועים. יש את אלו שהולכים לבית הספר; יש את זה שלוקח עגלה ויוצא לשוק; יש את ההוא, שלא לומד בימי שישי ומנסה לשבור שיא גינס בשינה עד מאוחר; ויש את זו שמתענגת על שקט של בית ועל עיתון ועל כוס תה (יש גם את זה שמכשכש בזנב, אבל הוא תמיד מכשכש בזנב).

לקראת הצהריים, כל המטיילים מתחילים לחזור אט אט הביתה (או להתעורר). אם יש לנו קצת מזל, אנחנו מצליחים לאסוף אותם סביב השולחן לשקשוקה או בורקס או חומוס וביצים קשות של צהריים, לפי מה שהשוק נתן. אחר כך שוב כולם מתפזרים, מי לתנועות הנוער, מי לסרט על הספה בסלון ומי - כלומר בני המזל שבחבורה - שקורסים לשנת צהריים עמוקה של יום שישי.

החיסרון בשנת צהריים כזו, מהסוג שלא מכוונים שעון מעורר כדי לקבוע את סופה, הוא שהיא מסתיימת במירוץ. המירוץ לארוחת הערב. אז יש למהר (פחות אם אתם מוזמנים לאנשהו, אבל הרבה יותר אם מצפים לאורחים) לחמם תנורים, להצית להבות, לקלוף ירקות ולצלות חלבונים. לבחוש בסירים, לסדר מזלגות ולבחור מפיות (אם החלטתם להשקיע). השעון מתחיל לתקתק מתישהו וגם הבטן של הילדים, שמרגע לרגע נראים יותר ויותר כמו תושבים של חבל ארץ מוכה בצורת ורעב.

מצד שני… אם טרחתם והתכוננתם מבעוד מועד (כלומר השקעתם בערך חצי שעה של הכנות, ועוד שעה וחצי של התבוננות בתנור - לא חייבים באמת להסתכל עליו - שהולכת מצוין עם העיתון והתה) תוכלו להקיץ משנת היופי שלכם, היישר אל חיקה של תבנית פלפלים ממולאים עסיסית ונוטפת רוטב. מקסימום תקצצו סלט ליד, לא צריך יותר. נשאר רק למזוג כוס יין של שבת ולהתענג על הטעם ועל ההצלחה - הילדים לא מקטרים על ארוחת הערב המתאחרת. היא לגמרי טעימה, חגיגית ובזמן.