סליחה, אבל...

אחר הצהרים, ערב יום-הכיפורים.

תנועת המכוניות ברחוב כבר פסקה על אף שהצום עצמו ייחל רק בעוד שעה או שעתיים. שקט יחסי מסביב, רק רעש של סקטבורד עלי אספלט מפר את הדממה. מעט אחריו קול של ילד שדורש מהוריו להביט איך הוא רוכב לבד – וקריאת אזהרה שלהם: "בזהירות, יש עוד מכוניות על הכביש!" ומדי פעם עוברת אחת, לפני אחרונה ואחריה עוד אופניים ועוד סקטבורד – וככל שהערב יורד, מתרבים הילדים על האופניים  עד שגם זר מוחלט, לו היה נקלע לכאן, היה מבין שמשהו חריג מתרחש - כמו הציפורים ההן בסרטו המפורסם של אלפרד היצ'קוק, רק עם ילדים על אופניים בתפקיד הציפורים...

 אחר הצהריים - ערב יום הכיפורים. תנועת המכוניות ברחוב כבר פסקה על אף שהצום עצמו ייחל רק בעוד שעה או שעתיים, שקט יחסי מסביב

אגב סרט: יש לכם כבר רשימת-צפייה לקראת הערב?

יום-כיפור הוא היום האהוב בשנה על לא מעט תל-אביבים - ואפילו אם הם חילוניים גמורים, רק שבהיעדר אופציות בילוי רגילות, הופכת ההתכוננות אליו למשימה של ממש: פעם היו אלה ספריות-וידיאו או מכשירי הוידאומט – שתורים השתרכו לידם בערב החג, היום אלה ה "וי.או.די", הסטרימרים ועוד.

פעם היו אלה ספריות-וידיאו או מכשירי ה"וידאומט" – שתורים השתרכו לידם בערב החג, היום אלה ה "וי.או.די", הסטרימרים ועוד

אלא שלא על הרוח לבדה יחיה החילוני ביום הכיפורים: צריך גם חומר. ואם בחומר עסקינן – מוטב שיהיה חומר-טוב.

נתחיל במי שצם – ויש לא מעט שבימים כתיקונם עוברים על קלה כחמורה, אבל ביום הכיפורים צמים כמנהג ההורים, גאים להיות "צדיקים בסדום" בין חבריהם. "המהדרין" לובשים לבן והולכים לבית הכנסת כדי לשמוע "כל נדרי" – ואחרים מעדיפים את המזגן, הספר והשינה המרובה המתאפשרת כתוצאה מכך שבן או בת הזוג (להלן "הכופרים"), לוחשים לילדים: "ששש... לא להפריע לאמא/אבא" שצמים...

הדבר האחרון שהם צריכים לפני הצום הוא לטרוח על הסירים ולהתקין כל מיני מאכלים הן עבורם לארוחה-המפסקת והן לבני המשפחה שלא צמים. הם גם מכירים את הנהלים של "לפני": רצוי להרבות בפחמימות ובנוזלים. למשל מרק עם קרפלעך! גם משביע, גם מרווה – כזה שאפשר לאכול ממנו לא מעט ואחר-כך להחליט על פרישה מוקדמת למיטה כדי להתעורר רק בשעות שבהן הצום לא יהווה עוד מכשלה.

נתחיל בצמים, הדבר האחרון שהם צריכים לפני הצום הוא לטרוח על הסירים ולהתקין כל מיני מאכלים לארוחה-המפסקת. הם גם מכירים את הנהלים של "לפני": רצוי להרבות בפחמימות ובנוזלים. למשל מרק עם קרפלעך! צילום: אנטולי מיכאלו

רק שאלה המקרים "הקלים", כי אצל מי שלא צם, התכנון המוקדם הוא מסובך עוד יותר: כמה פעמים כבר מצאתם את עצמכם בסופרמרקט מתכוננים ליום-כיפור כמו למלחמה (אפילו ללא האסוציאציה המטרידה)? ואוגרים מצרכים חיוניים, בתוספת כאלה שלא ממש צריכים - הכל כדי "לא להיתקע" בחג – ובסוף מוותרים על בישולים כי "לא נעים מהשכנים"?

המלכוד הזה הוא נחלתם של רובנו: לא בכדי אומרים לא מעט חילוניים שהם אוכלים הרבה יותר דווקא ביום-הכיפורים, זה ממש לא "להכעיס", אלא כנראה בגלל שבהיעדר טלוויזיה למשל, אנחנו קצת יותר מארחים או מתארחים – או אולי קצת משועממים מול ערוצי הטלוויזיה הזרים ופותחים את המקרר רק כדי לבדוק: אולי שם התחדש משהו...

לא על הרוח לבדה יחיה החילוני ביום הכיפורים: צריך גם חומר. ואם בחומר עסקינן – מוטב שיהיה חומר-טוב. צילום: אנטולי מיכאלו

ולמרות שאנחנו אוכלים יותר, אנחנו ממעטים לבשל, הן מתוך התחשבות ברגשות הצמים – שהדבר האחרון שהם צריכים כשהם "מענים את נפשותיהם" הוא להריח ניחוח תבשיל ממטבח השכנים, והן מתוך חשש פרקטי יותר: שמא נגלה פתאום שחסר לנו איזה רכיב שבלעדיו המנה לא תהיה מנה – ולך תמצא צרור בזיליקום או שמרים טריים – כשכל הסופרמרקטים שלרוב עובדים 24/7 סגורים...

לכן יום הכיפורים, מלבד היותו "חג הסטרימר" של החילונים, הוא גם חג ה "מקרר-תנור-מיקרו" בלא מעט בתים: אוכלים, אבל לא מבשלים.

 אצל מי שלא צם, התכנון המוקדם הוא מסובך עוד יותר: כמה פעמים כבר מצאתם את עצמכם אוגרים מצרכים חיוניים, בתוספת כאלה שלא ממש צריכים - הכל כדי "לא להיתקע" בחג – ובסוף מוותרים על בישולים כי "לא נעים מהשכנים"? צילום: עידית בן עוליאל

סלט פסטה קר למשל הוא פתרון נהדר. כמוהו גם ממולאים – שתמיד טעימים ותמיד קלים לצריכה (כלומר, בתנאי שמישהו אחר טרח על ההכנה...). יש גם מנות "כוננות" כמו שטרודל-בשר: מעולה כשצורכים אותו בחוג המשפחה, אבל גם פתרון נפלא אם החלטתם להזמין אליכם את זוג החברים שאתם נורא מחבבים – ושפגשתם ממש במקרה כשיצאתם ללוות את הרוכבים-הצעירים... ונניח שהם היו אלה שאמרו לכם: "למה שלא תקפצו אלינו אחר-כך?", האם תבואו בידיים ריקות – או שאולי תגידו תודה שיש לכם "במקרה" במקרר לביבות מנגולד וקציצות-סלמון קרות?

למרות שאנחנו אוכלים יותר, אנחנו ממעטים לבשל, הן מתוך התחשבות ברגשות הצמים – שהדבר האחרון שהם צריכים כשהם "מענים את נפשותיהם" הוא להריח ניחוח תבשיל ממטבח השכנים, והן מתוך חשש פרקטי יותר: שמא נגלה פתאום שחסר לנו איזה רכיב שבלעדיו המנה לא תהיה מנה. צילום: עידית בן עוליאל

לפעמים לא מוותרים על ארוחה של ממש, אבל בניגוד לימי שישי "רגילים" שבהם אפשר לגנוב שעת-שינה מתוקה בצהרים ואחר-כך לעמול במטבח, הפעם חזרתם מסיבוב ארוך עם הילדים – ולך תכין עכשיו ארוחת-ערב כשכולם, אחרי שעתיים של טיול או רכיבה, כבר כל-כך רעבים? בדיוק בשביל הרגעים האלה נדמה שהמציאו את הרוסטביף... עם חימום קל בתנור שיצלה קצת מבחוץ, אבל ישמור על התוך ורדרד וטעים... מנה שהולכת נפלא עם סלט תפוחי-אדמה בסגנון סובייטי, חזרת אדומה – והמתקדמים (כבר כמעט שכתבתי "המהדרין") ילוו את כל הטוב הזה גם בצ'ייסר של וודקה קפואה!

בניגוד לימי שישי "רגילים" שבהם אפשר לגנוב שעת-שינה מתוקה בצהרים ואחר-כך לעמול במטבח, הפעם חזרתם מסיבוב ארוך עם הילדים – ולך תכין עכשיו ארוחת-ערב כשכולם, אחרי שעתיים של טיול או רכיבה, כבר כל-כך רעבים? צילום: עידית בן עוליאל

אם תל-אביב ביום-הכיפורים כמוה כקיבוץ, הרי ש "דליקטסן" הוא חדר-האוכל שלה... ואם ביום הזה אנחנו נהנים לחיות על פי אמונתנו, אבל גם מתוך התחשבות ברגשותיהם של אחרים – הדליקטסן מספק לנו מגוון של פתרונות נהדרים: מביתי ועד מסורתי, מבשרי ועד לצמחוני, ממנות שאפשר לארח איתן חברים – ועד לכאלה שנביא אתנו כשאנו מתארחים.

תצומו, תרכבו על האופניים, תקראו, תורידו סדרות, תלכו לבית-הכנסת להאזין לתפילה, תתארחו או תארחו אחרים, איש באמונתו יחיה - זה הרי המוטו של תל-אביב בכל ימות השנה, הלא כן? וביום-כיפור ביתר שאת: חיו ותנו לחיות - ובלבד שלא ניתפס לא מוכנים...  

להזמנת אוכל-מוכן לקראת יום-הכיפורים

ניר קיפניס, עיתונאי ("מעריב", "בלייזר") ושותף באתר "סנהדרינק" משדר ברדיו תל-אביב, מלווה את ענף הקולינאריה וחיי הלילה כבר קרוב ל 25 שנים ומשתדל ליהנות מכל רגע.

***