החופש הגדול

יש מעט מאוד דברים בחיי שאני אוהב יותר מאשר לבשל. בניגוד למי שרואה בכך טרחה, אני נמנה על מי שרואים בכך תרפיה: השעות במטבח חולפות לי ביעף, והשינה שבאה לאחריהן (כלומר, בשישי אחר הצהרים, אחרי מרתון של בישולים לשבת) היא מתוקה מכל שינה אחרי אימון בחדר הכושר. הוסיפו לכך את המחמאות מהילדים ומהאורחים ששולחים אותך "ישר לנבחרת של מאסטרשף!" (הקשישים שבגרו טרם נוסד הז'אנר, טוענים מצדם שאתה "יכול לפתוח מסעדה!") ואם כבר במחמאות עסקינן, הרי שהגדולה שקיבלתי בימי חיי, בכל אשר עשיתי, הייתה דווקא מילדה שכתבה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית של בתי (14): "מישהו שישקיע בי כמו שאבא של רות משקיע בסנדוויצ'ים שלה". משפט שכאשר הראו לי אותו לחשתי, למרות אתאיסטיותי הממארת: "אלוהים, קח אותי עכשיו – יותר טוב מזה כבר לא יהיה...".

הכריך המושלם. צילום: עידית בן עוליאל

לא באה כל ההקדמה הזאת אלא לומר שלפעמים פשוט לא בא לי. כמו בכל אהבת-אמת שנמדדת לא רק בחיבוקים ובנשיקות אלא דווקא בעוצמת הריבים, כשאני מחליט לא לבשל – אני לא יכול אפילו למרוח קוטג' על פרוסת לחם עם עגבנייה חתוכה בצד... להלך הרוח הזה, אין חוקים ברורים. זו יכולה להיות הרגשה של מיצוי, או סיבה פרוזאית יותר – למשל חום הקיץ שמכריח אותי לבחור בין אי הכנת שניצלים לבין פתיחת חלון אל התופת שבחוץ (לטובת אוורור הבית מריח הטיגון) על חשבון המזגן המציל-חיים, זו יכולה להיות מנת היתר של שלהי החופש הגדול שבה אתה חש שהפכת למטבח מוסדי עבור חבורה עצבנית של ילדים (לא כולם שלך!) שדורשת את ליטרת הבשר שלה, תרתי משמע – רגע לפני שהיא פונה למחלקה המשפטית של המועצה לשלום הילד... ולפעמים סתם מתחשק לך שהמטבח יישאר נקי עוד יום אחרי שהעוזרת טרחה על ניקיונו, בטרם תכתים את השיש והכיריים.

כמו בכל אהבת-אמת שנמדדת לא רק בחיבוקים ובנשיקות אלא דווקא בעוצמת הריבים, כשאני מחליט לא לבשל – אני לא יכול אפילו למרוח קוטג' על פרוסת לחם. צילום: אייל טואג

זאת ועוד: הדבר בא לי בתדהמה, אבל עם השנים גיליתי שיש אנשים שרואים בבישול לא מרפא לנפש, אלא תיק-תיק... לא תמיד מדובר בסלידה מעבודת המטבח. בכורתי הסטודנטית וחבריה הבהירו לי את הנקודה: זו לא חוכמה להעמיד סיר של ממולאים או תבשיל על הכיריים כשאתה יודע שהמשפחה תחסל אותו בתוך יומיים, אבל מה קורה כשגרים לבד? לראות את חומרי הגלם מרקיבים במקרר? להכין סיר כשאתה זקוק רק לארוחה חמה אחת ביום?

פלפלים ממולאים טבעוניים של הדליקטסן. צילום: עידית בן עוליאל

אז תהא הסיבה לחוסר הרצון, היכולת או התוחלת שבבישול הביתי, בין אם מדובר בירידה לצורך עלייה במערכת היחסים כמו במקרה הפרטי שלי, בין אם מדובר בעייפות סוף החופש הגדול אצל אחרים או בין אם מדובר בפרקטיקה של חיי סטודנטים. היפה בטיפול המושלם שמצאתי לבעיה הוא שהם לא שואלים שאלות...

אני מתכוון כמובן לתפריט היומי של האוכל המוכן בדליקטסן: נפת בחשוב ביותר – הוא פשוט טעים להפליא. השניצל קריספי, הרוסטביף עסיסי, הסלטים מפגינים רעננות נעימה, הממולאים - הם תמיד בטעם ביתי נעים – יופי של אופציה למי שרוצה לאכול "כמו בבית" – כלומר – בבית, אבל מבלי לכבות את המזגן כדי לפתוח חלון, מבלי לעמול על הסירים, מבלי ללכלך את השיש במטבח ולמלא את הפח בשאריות שמוכרחים "להוריד"... הכי "ללכת עם ולהרגיש בלי"...

לפעמים סתם מתחשק לך שהמטבח יישאר נקי עוד יום אחרי שהעוזרת טרחה על ניקיונו, בטרם תכתים את השיש והכיריים. צילום: עידית בן עוליאל

גם המחירים ידידותיים להפליא: כאשר מנת בשר טעימה לשניים עם אורז, תפוחי אדמה, סלט או ירקות בתנור (ההיצע משתנה בכל יום) בתוספת סלט כיפי, מסתכמת בפחות ממאה שקלים, הרי שזה כמעט בעלות של הכנת אותה מנה בדיוק במטבח הביתי – ואם נדמה לכם שאני מגזים, נסו לחשב (למשל) כמה יעלה לכם להתקין בבית סיר של פלפל ממולא באורז, מנה אידיאלית ולא מכבידה לימי הקיץ הלוהטים, וזה עוד לפני שהבאנו בחשבון את העובדה שגם לעצם הזמן שלנו יש מחיר...

אז כן, אני הראשון להודות שעבורי אין כמו חדוות הבישול הביתי, אבל דווקא כמי שאוהב מאוד לבשל ליקיריו, אני אומר תודה על כך שיש לי פתרון איכותי לימים שבהם אני קצת פחות זמין למלאכה, בין אם מדובר בחוסר חשק או בישיבת עבודה שהתארכה.

ניר קיפניס, עיתונאי ("מעריב", "בלייזר") ושותף באתר "סנהדרינק" משדר ברדיו תל-אביב, מלווה את ענף הקולינאריה וחיי הלילה כבר קרוב ל-25 שנים ומשתדל ליהנות מכל רגע.

 ***