The Magazine

להכין דייניש בבית? כנראה שלא

נתנו לטל את מתכון הדייניש קרם פטיסייר וצימוקים שיכורים של הבייקרי, כדי שתאפה בבית ותצלם. הדייניש אמנם היו טעימים להפליא אך המסקנה שלה היתה ברורה

פחמימות זו אחת החולשות שלי, בכך אין ספק. אני מאלה שקשה, קשה להם מאד, לעבור ליד ערימה חמימה של קרואסונים מבריקים מטריות, ופשוט להמשיך בחייהם.

אבל מגרעות לעיתים יש לחבק, כי בסופו של דבר - מי יאהב אותי יותר ממני? לטוב ולרע, אני גרה בפריפריה כלשהי, שרחוקה מדי (או מספיק) ממעוזי הבייקרי המושלמים. הודות לכך, בצקים מדופפי חמאה אינם חלק מהתפריט היומי שלי (אני כותבת את המשפט הזה וחשה בו-זמנית מלאת גאווה ועל סף דמעות). אבל אני חולמת עליהם. עוטפי קרם וניל, מחית שקדים או רצועות שוקולד. עתירי דפים, עם שמרים או בלי, פריכים ומתפוררים על החולצה והרצפה. כאלה אני רוצה.

לעבור ליד ערימה חמימה של קרואסונים מבריקים מטריות, ופשוט להמשיך בחיים. בצקים מדופפי חמאה אינם חלק מהתפריט היומי שלי (אני כותבת את המשפט הזה וחשה בו-זמנית מלאת גאווה ועל סף דמעות). אבל אני חולמת עליהם. צילום: שרית גופן

ובאותה נימה, אני אוהבת לאפות. מאד. להכשרה מקצועית באפייה לא זכיתי, ולכן אני לרוב מסתפקת ביצירת מאפים ביתיים פשוטים, שלא כרוכים בפירוטכניקה מסובכת ובעבודה קשה מדי. או באופן ספציפי: אפייה עם שמרים זה לא סיפור גדול; קיפולי חמאה - כן.

לזכותי יאמר שאני תמיד מוכנה להתנסות. במיוחד כשהתוצאה המקווה היא ערימה של מאפי בוקר חמימים ומושלמים שינוחו אצלי במטבח. לעניין השלמות עוד נחזור. בדיעבד, לו יכולתי לחזור לעבר ולתת טיפ לעצמי טרום הסיפור הזה, הטיפ היה, קודם כל, לעשות תיאום ציפיות.

מוכנה להתנסות. במיוחד כשהתוצאה המקווה היא ערימה של מאפי בוקר חמימים דייניש קרם הפטיסייר והצימוקים השיכורים של הבייקרי הוא שלמות, וגם אלו שלי יצאו טעימים מאד. צילום: טל סיון-צפורין

אפייה עם שמרים זה לא סיפור גדול; קיפולי חמאה - כן. צילום: טל סיון-צפורין

שלא תטעו - דייניש קרם הפטיסייר והצימוקים השיכורים של הבייקרי הוא שלמות, וגם אלו שלי יצאו טעימים מאד. שלא לדבר על הגאווה המטורפת שמילאה אותי, כשהבצק שקיפלתי בעמל רב (פעולה שנמשכת שעות אך נעימה כל-כך) הדפדף לו לשכבות דקיקות ומתפצחות בזמן האפייה.

בשורה התחתונה, להכין דייניש בבית כן או לא? כנראה שלא.

זה דורש יום חופש, כרוך בהמון עבודה וכולל הדגמה מוחשית של כמות החמאה שנכנסת לתוך האושר הזה (יש דברים שלא באמת צריך לדעת). מסתבר שזה פחות כיף מאשר פשוט לקנות ולאכול את הדייניש.

זה דורש יום חופש, כרוך בהמון עבודה וכולל הדגמה מוחשית של כמות החמאה שנכנסת לתוך האושר הזה. צילום: טל סיון-צפורין

במהלך ההכנה. לא חותכת את הקצוות בסוף השתוללתי והוספתי לחלק מהדיינישים שוקולד במקום צימוקים (כזו אני, הולכת על הקצה). צילום: טל סיון-צפורין

הדיינישים של טל. צורה לא מושלמת מפאת פולניות מסתבר שזה פחות כיף מאשר פשוט לקנות ולאכול את הדייניש. צילום: טל סיון-צפורין

כנראה שסוג האפייה הזה מתאים לאנשים מסוימים ולא לאחרים. למשל, ברור שצורת הדיינישים שלי לא הייתה מושלמת – כי הפולניה שבי לא מאפשרת לי ליישר ולזרוק את הקצוות, והחצופים האלה עוד העזו להיפתח לי בתנור. וכן, בסוף השתוללתי והוספתי לחלק מהדיינישים שוקולד במקום צימוקים (כזו אני, הולכת על הקצה).

בקיצור, נוסעת לבייקרי. אם יש לכם בוקר פנוי, הרבה אנרגיה וחיבה לאוריגמי, הנה המתכון.