באתונה לא מהדקים חגורות

רוב הישראלים חוזרים מיוון כשכרסם מלאה בסופלקי ובג'יירו (הגירסאות היווניות לשווארמה ושיפודים). חלקם יספרו לכם איך חגגו על הדגים ופירות הים, שמצויים שם בשפע, טריים, עשויים היטב וגם לא יקרים במיוחד - אפילו במלכודות התיירים.

אבל המטבח היווני מציע הרבה יותר מזה, ואת השפע האמיתי לא צריך לחפש במסעדות יוקרה ובוודאי שלא במזללות הסופלקי ("souvlaki", אגב). הוא נמצא בדוכני הרחוב, בשווקים, בטברנות זעירות ובמסעדות נטולות-הדר עליהן לרוב לא תוכלו לקרוא ביקורות ב-TripAdvisor.

ובניגוד גמור לדימוי, האוכל היווני לא עשוי רק מחיות - יש הרבה אפשרויות גם לצמחונים, כולל אינספור סוגים של מאפים, גבינות, סלטים, מרקי קטניות, תבשילי ירקות, ממרחים, פיצוחים, פירות וממתקים, וכמובן המון יוגורט, גבינת פטה ושמן זית, מוצרי היסוד של האוכל היווני, שמפוזרים בנדיבות על כל מה שאפשר.

הכי טוב להצטייד במקומי, שייקח אתכם לפינות החמד ולמסעדות בהן אוכלים המקומיים. זה אפילו די קל: תוכלו "לקבל" מקומי כזה בחינם, במסגרת התוכנית "This is my Athens", שמשדכת בין תיירים לבין מקומיים עם זמן פנוי (ממליץ במיוחד על הבחור ששמו דמיטרי). אבל גם להסתובב, להביט ולטעום מכל הבא ליד היא אסטרטגיה לא רעה באתונה.

דוכן לממכר פירות טריים בכיכר מונטסריקי באתונה. העיר מלאה בהם.

הספנקופיטה, מאפה פשוט של תרד ופטה בעטיפת פילו, הוא מסוג המאכלים שאי אפשר לחזור הביתה בלי שטעמתם אותם.

לצעוד בעקבות האוכל

אתונה היא עיר שקל להתנהל בה וקשה ללכת בה לאיבוד. יש לה מטרו מצוינת, אם כי ישנם גם מסלולים שתעדיפו לעשות ברגל, לא רק אבל בעיקר אם אתם פודיס - כי בכל צעד שני יהיה משהו שתהיו חייבים לטעום. זהו גן-עדן של אוכל רחוב.

כמה מהמסלולים המוצלחים ביותר מתחילים בלב העיר בתחנת מונטסריקי (Montasriki) שלמרגלות האקרופוליס, מרחק הליכה קלה מהאגורה, משכונת פלאקה הציורית, ומשווקי הפשפשים, המזכרות והדגים.

אל האחרון הכי טוב לצעוד דרך שדרת איולו (Aiolou) הנעימה. בדרך תוכלו לעצור באחת המסעדות או בתי הקפה כדי לחטוף משהו או ללגום את הפרפה (Frappé), הקפה הקר המוקצף והמתוק שהיוונים שותים ללא הרף.

את הפרפה, קפה קר מוקצף ומתוק, היוונים שותים בכל מקום ובכל זמן.

הקפה היווני מצטלם מצוין, אך מדובר בגירסה מיימית ומאכזבת של מה שאנחנו מכירים כקפה טורקי.

בחלק הצפוני של השדרה תמצאו את פלאפלס (Falaffelas), דוכן אולטרא-פופולרי שמוכר פלאפל לבנוני בגירסה שונה מכל מה שאתם מכירים. לעומת זאת, אם תכננתם לאכול בה ארוחת בוקר, הניחו שהיוונים (לפחות באזור הזה) אינם משכימי קום. לפני עשר או אחת-עשרה טווח האפשרויות מצומצם יחסית.

הלחם היווני קצת מאכזב. כמו כן, אל תצפו ליותר מדי מהקפה. פה ושם תיתקלו בהפוך סביר או מקיאטו נסבל, אבל בגדול זהו אחד התחומים החלשים אצל היוונים. באופן ספציפי, המשקה שמכונה "קפה יווני" ומגיע בפינג'ן אלגנטי, הוא בעצם גירסה מיימית ותפלה למדי לקפה הטורקי.

לומר לא (OXI) בפה מלא

אם אתם רוצים לגעת קצת בתהילה, תוכלו לצעוד מזרחה לסינטגמה ("החוקה"), הכיכר הסמוכה לבניין הפרלמנט וזו שבה ראש-הממשלה הצעיר ציפראס קיבל בשבוע שעבר את פני הרבבות שתבעו OXI ("לא") ערב משאל העם ההיסטורי.

המסלול האידיאלי הוא לטפס מזרחה על רחוב ארמו (Ermou) ואז לחזור מערבה דרך שדרת מיטרופולאוס (Mitropoleos), או להפך, מסלול שאורכו הכולל כשני קילומטרים. בדרך, תתקלו  בכמה הזדמנויות שופינג לא רעות, ובעיקר - בהמון אוכל.

באמצע שדרת מיטרופולאוס תגיעו לכיכר קטנה (כיכר הקתדרלה המטרופוליטנית של אתונה). בקפיטריה המצוינת הצמודה אליה תמצאו מבחר נאה של מאפים יווניים מסורתיים, כולל בקלאווה יוונית, לוקומודס (סופגניות זעירות בסירופ מתוק), טירופיטיקה (משולשי פילו ממולאים גבינה) והספנקופיטה, מאפה פילו טעים להפליא שממולא בפטה ותרד (אל תעזבו את העיר לפני שטרפתם לפחות אחד כזה).

אם זה עשוי מפילו וטבול בדבש או סירופ סוכר - תמצאו את זה באתונה.

דוכנים של אוכל רחוב וחטיפים נמצאים בכל מקום באתונה. אחד המראות הנפוצים הם דוכני תירס וערמונים קלויים.

יוון לא ידועה כמעצמת שוקולד, אבל בשווקים שלה תיתקלו בלא מעט פנינים כמו אלו שבתמונה.

באזור שצפונית למונטסריקי יש הרבה מסעדות ובתי אוכל ממגוון סוגים ומרוכז בו גם חלק משמעותי מחיי הלילה של מרכז אתונה (שרובו מתקיים בפאבים שממוקמים על גגות בניינים. מין קטע שכזה). מצד אחד, זה אזור גדול שלא כדאי להסתובב בו בלי המלצות ברורות ו-GPS. מצד שני, רוב האתונאים - בוודאי הצעירים - מדברים אנגלית טובה ושמחים לעזור.

גם בכיכר מונטסריקי עצמה, ובסביבתה הקרובה, תמצאו שפע של מסעדות ובתי-קפה, אבל האטרקציה העיקרית הם דוכני הרחוב שמוכרים (לרוב בפרוטות) פירות טריים נהדרים, קלחי תירס קלוי, ערמונים, פיצוחים ומגוון וריאציות מפתיעות על ז'אנר ה"בייגלה שומשום", חלקן ממולאות בגבינות ו/או מתובלות בעשבים שונים.

אם אתם מחפשים תפריטים קצת יותר עשירים, תמצאו אותם במסעדות שבמדרחוב אנדריאנו (Andrianou) הסמוך. רובן מגישות מנות מסורתיות במבחר גדול, לפעמים (בשעות אחר-הצהריים המאוחרות והערב) בליווי של מוזיקת רמבטיקו נהדרת בביצוע של אמנים מקומיים.

ברחוב הזה נמצאת גם DaVinci Artisan, הגלידריה הטובה בעיר ואחת הטובות באירופה, ובשעות הצהריים המדרחוב הזה משמש גם כיריד אמנים עם דוכנים של תכשיטים ופריטי עבודת-יד, דוכני ממתקים וצמר גפן מתוק ועוד הפתעות.

גבינות, דגים, ומזכרות

היוונים אמנם לא נחשבים למומחים גדולים לגבינות שאינן פטה, אבל יש להם מבחר מפתיע של גבינות צאן איכותיות וזולות, שמככבות באינספור מנות ומזטים. בראש ובראשונה בהוריאטיקי, המקור למה שאנחנו מכירים כ"סלט יווני", ושבצורתו המסורתית מורכב מערימת ירקות חתוכים גס שעליהם מונחת "פלטה" אימתנית של פטה.

עוד מאכל פטה מסורתי שאי אפשר לעזוב את אתונה בלי לטעום אותו, ושלא הצלחתי למצוא אף יווני שיודע איך קוראים לו: פטה עטופה בפילו, מטוגנת במחבת, שמוגשת ברוטב שעשוי דבש וחומץ בלסמי ומתובלת בשומשום שחור. חרף פשטותו מדובר במאכל תאווה אמיתי.

אחד המעדנים שאסור להחמיץ: פטה עטופה בפילו שמטוגנת במחבת ומוגשת ברוטב דבש וחומץ בלסמי עם שומשום שחור או קצח.

מלבד הפטה, ליוונים יש מבחר גדול של גבינות צאן זולות ומצוינות, שמהוות בסיס לעשרות מנות ומזטים.

בהגשה המסורתית ההוריאטיקי ("סלט יווני") הוא בעצם ערימת ירקות חתוכים גס עם פלטה אימתנית של פטה מעל.

בסדרה של מאכלים דומים שלרוב מכונים סאגנאקי, משתמשים בגבינות קשות (גראווירה, קאסיירי, קפאלוטירי, חלומי) אותן מטגנים ומגישים במחבת קטנה עם או בלי לגלגל אותן קודם בקמח ו/או פירורי לחם, או לפזר עליהן אגוזים, שומשום, טימין, אורגנו ועוד.

עוד גבינה שמככבת בגירסה הקלויה שלה על ערימת עלים בסלט מסורתי (שמזכיר קצת את הסלט עם גבינת העיזים החמה של הבראסרי), היא המנורי (Manouri), גבינת צאן חצי-רכה שמגיבה לחומץ בלסמי בארומה מתקתקה.

ברחבי העיר ישנם הרבה בתי אוכל שהתפריט שלהן מבוסס על מאכלים פשוטים כאלה ונוספים - צזיקי סמיך שנוהגים לנגב כמו חומוס, דולמדס/דולמת'איקה (עלי גפן), ברבוניות וסרדינים (מומלצת במיוחד הגירסה בה הם מוגשים מפולטים ומטוגנים קלות עם אבגולמונו, רוטב החלמונים והלימון המסורתי), ולפעמים פקטדס (כדורי בשר). וכמובן: אוזו, מסטיקה ובירה והרבה אלכוהול אחר.

מתוך המבחר העצום של הדגים ופירות הים, המנה הפשוטה של סרדינים ברוטב אבגולומנו היא אחת המפתיעות.

מוצרים שתוכלו להביא אתכם ארצה: פחים, בקבוקים וצנצנות עם זיתים, שמן זית, טפאנד, דבש ממגוון סוגים, חומץ בלסמי וגבינות. וגם סבונים ותמרוקים שמבוססים על שמן זית.

את רוב השפע הזה, למרבה הצער, לא תוכלו לקחת הביתה, אבל חלק מהמוצרים וחומרי הגלם זמינים גם בגירסאות שישרדו את הדרך – שימורים, אריזות ואקום, פחים, בקבוקים וצנצנות עם זיתים, שמן זית, טפאנד, דבש ממגוון סוגים, ממתקים, חומץ בלסמי וגבינות. וגם סבונים ותמרוקים שמבוססים על שמן זית תפגשו לא מעט.

חוץ מזה, שאי אפשר באמת להיות באתונה בלי לקחת אתכם משהו הביתה. אתם תדעו, כשתעזבו, שתמיד יישאר לכם בשבילה מקום מיוחד בלב, ובבטן.
 

ולמי שרוצה להרגיש את יוון, הנה מתכון שיביא את יוון אליכם הביתה.

ספנקופיטה (פסטייה) של הדליקטסן

מתכון לספנקופיטה שלמה, קוטר 26

המרכיבים:

• 1 ק"ג מנגולד מאודה סחוט
• 70 גרם בצל מטוגן
• 570 גרם גבינת פטה מפוררת
• 16 דפי בצק פילו
• 100 גרם חמאה מומסת
• 200 מ"ל שמן זית

ההכנה

• לערבב מנגולד, בצל מטוגן וגבינת פטה
• למרוח כל דף פילו בתערובת של חמאה ושמן זית
• לשמן היטב את התבנית ולהניח בתוכה 8 דפים
• למלא בתערובת המנגולד
• לסגור את העלים מכל הצדדים ולהניח מלמעלה את 8 הדפים הנותרים, לחתוך עודפים, להפוך למרוח בשמן זית ולפזר שומשום
• לסמן 8 מנות ולאפות 180 מעלות כ-40 דקות.

ותמיד אפשר להיכנס לאתר ולהזמין.

שוקי גלילי הוא עורך הבלוג חומוס להמונים

***