טעם של בית צרפתי: קיש לורן

טעמים של בית. בארץ הם התמיינו להם לשתי קטגוריות מרכזיות שקשה מאד לזוז מהן ימינה או שמאלה. מצד אחד, מטבח תבשילי חם מזג ועז צבעים, כולו סירים מלאים ושולחנות עמוסים. מן העבר השני בן דודו המנחם, אסוף יותר, מתובל פחות, לעיתים מונוכרומטי אבל גם הוא אפוף ריחות וגעגוע.

ישנן כמובן משפחות שהתפריט שלהן לא הגיע לפריים-טיים המקומי, וזה עלול לבלבל. קצת מוזר לילדה בת 8 או 12 או 14 מול המבטים המשתוממים, כשהיא מספרת שאצלה בארוחת שישי אכלו קוקטייל שרימפס או קרפ סוזט או פונדו (לא של שוקולד ולא של גבינה... תנחשו לבד). מה לעשות שכשאצל כולם העמיסו סלטים, או לגמו מרק עוף, אצלנו סידרו שני מזלגות ושני סכינים מכל צד של הצלחת וגם מזגו יין, הרבה לפני שכולם כאן ידעו לדקלם בעל פה איזורי גידול של קברנה ושל שיראז. לכי תביאי חבר לארוחת ערב שכזאת. מזל שמתישהו, סבתא שלי התעייפה מהכביסות כנראה, והתחילה להשתמש במפיות נייר במקום אלו מבד.

קיש לורן היה מאז ומתמיד חלק מהרפורטאר של אותן ארוחות ערב, ועד היום הוא אחד האהובים עליי. השילוב של נימוחות הבצק עם טעמי הגבינה והבייקון, הוא מהדברים שמהם עשויים חלומות. אוכל שאני מוכנה לאכול בכל מקום ובכל זמן, כולל ארוחת בוקר או בשעות הקטנות של הלילה. גם בשעות שגרתיות יותר, הוא יהיה מושלם לבראנץ׳ או כמנת פתיחה לארוחת ערב חורפית (כמו אצלנו).