יש לי יום יום חג

כל מסעדה צריכה גנן, זה ידוע. גם מלון. טוב, מלון זה טריוויאלי - מלון תמיד צריך גנן. ואם כבר גנן, אז שיהיה קיבוצניק. כמו ארנון.

ארנון נמצא שם בכל ימות השנה, אבל לכבוד ט״ו בשבט, אירוע הגג של כל הצומחים והירוקים, הוא הסכים שאתלווה אליו לאחד הסיורים השגרתיים שלו בין פנינות הגינון האורבני של R2M. 

ארנון הוא הרבה יותר מגנן - הוא איש ה-TLC של כל הצומח בלוקיישנים השונים של R2M. לפחות שלוש פעמים בשבוע, הוא סובב באוטו הצהוב בין הוטל מונטיפיורי, הדליקטסן, קופי בר, בראסרי, רוטשילד 12 ושלל הבייקריז, משקה ומנכש, גוזם ומלטף.

ב-R2M יש אג'נדה מאוד ברורה בכל מה שקשור לאסתטיקה. השאיפה היא לא רק להציג חזית נקייה ופורחת, אלא להשפיע גם על הרחוב, מתוך תפיסה שאומרת שהחוויה מתחילה הרבה לפני הכניסה למסעדה (או המעדניה או הבייקרי).   

דקלים בהוטל מונטיפיורי

לעיצוב יש מקום חשוב בעסקים של R2M, והצמחיה היא חלק בלתי נפרד ממנו. אנחנו פותחים את יום הטיולים (הגשום) שלנו, על כוס תה יסמין חם, בין הדקלים של הוטל מונטיפיורי. הם תורמים לאווירת היער הטרופי, שממשיכה מחלל המסעדה ואל החדרים.

רגע לפני ט״ו בשבט, הצמח המטפס שעוטף את הבניין עדיין שרוי בתנומת החורף, אבל באדיבות החורף הקצר שלנו תכף יתרבו ימי השמש והמרפסות יתערסלו שוב בעלווה ירוקה עשירה. בינתיים, הקור והגשם לא מפריעים לכמה ורדים לבנים ואמיצים להשתרג להם במעלה הקיר.

עשבי תבלין בדליקטסן

אנחנו ממשיכים לדליקטסן, שם המראה והאווירה הם מסוג אחר. כדי החרס השחורים והבוהקים של המלון, הוחלפו כאן במינימליזם שמזכיר משתלה: דליי פלסטיק שחורים וגדולים, עמוסים בעשבי תבלין רעננים. הם תורמים לאווירת הטריות שהמקום משדר, והריח הכמעט-בלתי מורגש שלהם מתמזג בשעות הבוקר בריחות מעוררים של מאפים וקפה. 

אם נתקלתם בעציצים האלה, או בערוגות התבלינים של הקופי בר, אולי כבר שאלתם את עצמכם מה הסוד שלהם, ואיך הכל תמיד ירוק כל-כך וצומח בדיוק כיוון הנכון. ובכן, אין הרבה הפתעות - זו תוצאה של תחזוקה מתמדת. ארנון, בחיוך שקט, עובר עליהם, אחד אחד, אוסף כל גבעול עייף ועלעל מצהיב. את מה שלא צומח יפה הוא פשוט מחליף (שיטה טובה שתעבוד גם בבית...). 

לפעמים הוא מפנה צמחים סוררים ומחלק אותם ללקוחות ולעוברים ושבים. אז אם רציתם לאמץ עשב תבלין בוגר מבית טוב (עם קבלות), כדאי לכם לעקוב אחרי הלו״ז של ארנון.

המשתלה

התחנה הבאה שלנו היא משתלת הבית, שם אנחנו בוחרים עשבי תבלין וירוקי עלים (הפרחים שייכים למחלקה אחרת). לתא המטען של הרכב נכנסים, בזה אחר זה, כמה ארגזי נענע שימלאו מחדש את האדניות של הקופי בר.

הסינון הקפדני מתחיל כבר כאן (אני עדיין מנסה להבין מה מטריד אותו בלוונדר מנוצה...). הצמחים היפים והחזקים יותר, הם אלו שישרדו הכי טוב את המסע ויראו הכי טוב בעציצים ובאדניות.

שתילי תות ולוונדר בקופי בר

הצמחיה שמקיפה את הקופי בר היא המפותחת ביותר. מדובר בגינון עירוני אלגנטי, שמספק חיץ בין איזור הישיבה במרפסת לבין הרחוב הסואן. הוא כולל עצי גויאבה תותית וקומקוואט, שתילי תות שמניבים פירות ראשונים בימים אלו ממש, ושיחי לוונדר גבוהים שמושכים דבורים זמזמניות. ביניהם, אדניות עמוסות עשבי תבלין שנשתלים בהתאם לבקשות השפים ודרישות התפריט.

האיש עם האצבעות הירוקות נפרד ממני בכמה עצות טובות, שאולי יושיעו את צמחי הבית הגוועים שלי (כן ארנון, אני יודעת שלא צריך להשקות סוקולנטים, הם עדיין מתים אצלי). או שאולי עדיף שפשוט אנסה לבלות יותר במחיצת האדניות והעציצים של ארנון. 

טל סיון-צפורין היא צלמת, סטייליסטית ומעצבת גרפית, ובעלת הבלוג Chocolate / Salt

***