כדי להתחיל להזמין יש לבחור תאריך ואופן האספקה
לתחילת הזמנה בחרו שיטת משלוח ותאריך אספקה
זמינות המוצרים בתפריט משתנה בהתאם למועד המשלוח
לטרוף את פרובאנס
יוסי ונטשה יצאו לטיול טעימות בשווקים של חבל פרובאנס. הם חזרו כדי לספר לנו על גבינות העיזים ודבש הלבנדר בשוק התוסס של ריאז, על הסמטאות וגינות התבלינים של גורד, עגבניות הענק של פורקלקייה ועוד כהנה וכהנה מעדנים מקומיים שמלטפים את החיך ואת הנפש
יש אנשים שמתכננים את הטיולים שלהם לפי זרימת הנחלים, אחרים לפי שבילי עפר קשים המתאימים לנסיעה מאתגרת בג'יפ ארבע על ארבע. אנחנו מתכננים את הטיולים שלנו לפי האטרקציות הקולינריות שמזמן לנו האזור. חמושים במצב רוח טוב ותיאבון להרפתקאות, אנחנו יוצאים לחקור, לאכול ולצלם. מביאים חזרה זיכרונות וטעמים.
אחת ההנאות הגדולות בחופשה שלנו בפרובאנס הייתה לפשוט על השווקים הססגוניים כשאנחנו מחופשים למקומיים, חופשים כובעי פנמה לבנים וחמושים בסלי נצרים ענקיים.
בשבת הובילו אותנו המארחים שלנו לשוק הצבעוני, האותנטי והנחשב בלב העיירה ריאז (Riez) השוכנת באזור פרובאנס עילית (Alpes de Haute Provence). הם המליצו שנאסוף ממטעמי השוק לפיקניק וגם נצטייד במצרכים לארוחת ערב פרובאנסלית טיפוסית שנכין מאוחר יותר.
לא נדרש שכנוע רב. הסלים שלנו התמלאו בקצב מסחרר בגבינות עיזים רכות וקשות, לחם פריך, נקניקים מתובלים, זיתים, תותי יער ופירות קיץ. כמובן שלא דילגנו על אף עגבנייה בעלת צורה מוזרה, מסניפים את הניחוחות הבשלים שלה ומפנטזים על המטעמים שנכין בחווה (בה התארחנו) כשנחזור אליה.
טעמנו דבש לבנדר בהיר ועדין בעל ניחוח פרחוני, גבינות עיזים טריות מהאזור (Fromage de Chevre), טפנד מזיתים שחורים וירוקים ופוקצ'ות מנוקדות בבצל מקורמל ואנשובי שהשלימו את הסל הפרובאנסלי.
לא פסחנו גם על דוכני הסבונים והבשמים המדיפים לבנדר ויסמין, דוכנים שמוכרים כלי קרמיקה פרובאנסליים צבעוניים ועליזים, אריגים, בדים, סלי קש וכובעים. באחד הדוכנים המוקדשים ללבנדר (יש אחד כזה לפחות בכל שוק בפרובאנס) הצטיידנו בשקיות כותנה לבנות מלאות בלבנדר מיובש, סבוני לבנדר טבעיים סגולים וריחניים וניחוחות מיצוי לבנדר מבשמים לבית.


צילומים: יוסי סליס
היכן עוד אפשר לטייל כשמסיימים סיור בשוק של ריאז
העיירה הקרובה לריאז, מוסטייה סנט מרי (Moustiers-Sainte-Marie), על בתי האבן שלה וסמטאותיה שטופות השמש, פשוט השאירה אותנו נפעמים. בתי העיירה מפוזרים על צוק גבוה, חצוי לשניים על-ידי מעיינות ופלגי מים שוצפים שמקום נביעתם במעלה ההר. שמחנו ללכת לאיבוד בסמטאות הצרות ובכיכרות הקטנות של העיירה. עצרנו להציץ בסטודיו של אמנים מקומיים, בחנויות עתיקות ובחנויות בוטיק קטנות שמוכרות קרמיקה מייצור מקומי.
כלי הקרמיקה העדינים (Faïence Pottery) שמיוצרים בעיירה, שונים מאוד מהכלים הפרובאנסליים האופייניים, שהם צבעוניים וכבדים. כאן גילינו בעיקר כלים מצויירים בעבודת יד, בעיקר בגוונים של כחול.
בדרך העיירות היפות של פרובאנס
ברוב ימות השבוע אפשר למצוא לפחות שוק פתוח אחד בכפרי האזור. בכל מקרה, כדאי לבדוק מראש באלו ימים פועלים השווקים המקומיים במקום שמתארחים בו.
את הסיור בשווקים כדאי לתכנן לשעות הבוקר המוקדמות. להגיע לשוק ליהנות מקפה משובח עם קרואסון פריך או כריך פרובאנסלי ואחר-כך לצאת לסיור בדוכני השוק. לקראת הצהריים אפשר שוב להתמקם באחד מבתי הקפה המקיפים את השוק להזמין כוס יין מקומי ולנשנש פיסלדייר (פיצה פרובאנסלית עם זיתים שחורים, בצל מקורמל ואנשובי), או לתכנן פיקניק שבו תדגמו את השלל מדוכני השוק.
בדרכנו לסיור בעיירות היפות (Beaux Villages) עברנו דרך העיירה פורקלקייה (Forcalquier) שבימי שני מארחת שוק כפרי ססגוני בכיכר הראשית שבמרכזה. ברור שעצרנו לסיבוב.
נכבשנו בקסמן ובצורתן המוזרה (שלא לומר מעוותת) של עגבניות לב הפרה (Tomates Coeur de Boeuf) שנחשבות ל"סטייקים של העגבניות", ומזני העגבניות המוזרים האחרים שהקיץ הפרובאנסלי מטפח. עגבניות בשרניות, נגיסות, נוטפות עסיס ומלאות בטעם, אותן חותכים לפרוסות עבות, מגירות מיצים מתוקים שכיף לנגב בבגט פריך.
מצאנו בשווקים עגבניות ששקלו כמעט חצי קילוגרם - עצומות, חרושות קמטים וחריצים, בכלל לא מושלמות ועגולות אך יפות דווקא בגלל זה. נהנינו לגלות מינים וסוגי עגבניות חדשים כגון העגבניה האורגנית המחודדת, שמזכירה לב מלא דם.
כשחזרנו לוילה, טרפנו נתחים בשרניים של עגבניות עטורות רק בכמה גרגירים של מלח ים (Fleur De Sel). התענגנו על סלט עגבניות פרובאנסלי פשוט וים תיכוני, עם פסטו פטרוזיליה, שום ושמן זית. וצלינו עגבניות אדומות בתנור כדי לרכז את הטעם המתוק של הקיץ שמסתתר בתוכן.
העיירות היפות (Beaux Villages)
טיול בפרובאס לא יכול להיות שלם ללא ביקור בעיירות הציוריות של אזור Beaux Villages.
גורד (Gordes) נחשבת לפנינה של האזור. מהכביש המוביל אליה היא נראית כאסופה של בתי אבן לבנים ובראשה כתר בצורת מבצר מימי הביניים. בתי העיירה פזורים בראשו של צוק סלעי על רקע שמים כחולים של פרובאנס ונראים מצוירים כמו בגלויה.
זו עיירה פצפונת, עם כיכר מרכזית קטנטנה שסביבה בתי קפה, מסעדות ולא מעט מלכודות תיירים. אנחנו פנינו לסמטאות השקטות יותר שלה, מגלים גינות קטנות פרטיות של פרחים, ירקות ועשבי תבלין, גלריות חבויות ומסעדות של המקומיים.
מגורד המשכנו לעיירה האדומה רוסיו (Roussillon) שיושבת על סלעי טרקוטה אדומים, מנוקדת בבתי אבן צבעוניים מרוצפים בגגות רעפים אדומים. גם כאן הלכנו לאיבוד בסמטאות, חשים בין בתיה הארגמניים כאילו נפלנו לארץ אגדות.
נטשה חיימוביץ' ויוסי סליס הם בעליהם של סטודיו סליס. נטשה היא סטייליסטית, מבשלת ומסגננת לצילומי מזון עבור מגזינים וספרי בישול, עיצוב פנים ולייפסטייל. יוסי הוא צלם המתמחה בצילום מזון ולייפסטייל.
***