הצצה לטקס התה היפני

טקס התה היפני הוא לא האירוע הכי מרתק בעולם, אם להתנסח בעדינות. דמיינו לעצמכם הכנת תה שאורכת נצח, כשהכל מלווה בטקסיות מוגזמת. מים שנמזגים אט אט (כמו בעינוי סיני). ערבוב שמתבצע באמצעות מברשת מסורתית מיוחדת, בתנועות מונוטוניות וממושכות, עד שהתה מתכסה בקצף, ולא רגע קודם. לכל כלי בטקס ישנו כמובן תפקיד מוגדר, והכל מונח במקומו בסדר מופתי ולפי הכללים המקובלים. אבל אם אינך יפני זה לא אומר לך שום דבר.

השתתפתי בטקס כזה לפני כשנה, מעט אחרי שהגעתי לטוקיו. הטקס נערך בגן מקסים שכלל חדר תה קטן שנועד במיוחד לטקסים הללו. מאחר והוא היה ארוך מאד ולא לווה בהסברים, מצאתי אותו סיזיפי, שלא לומר מעייף ומשעמם, ובסופו של דבר התה שקיבלתי לאחר ההמתנה הממושכת היה חזק ומר כל-כך שהיה קשה לשתות אותו.

לכן, כשחברה יפנית הזמינה אותי להשתתף שוב בטקס הכנת תה, קצת התלבטתי אם עליי להיענות. ומצד שני, מכיוון שהוזמנה לטקס גם קבוצה של חברות טובות, קיוויתי שהחוויה תהיה שונה הפעם - וכך אכן היה.

תמונה קבוצתית של כל משתתפות הטקס. צילום: יניב פוגל

מקובל לקיים את הטקס בחדר צנוע וקטן, לרוב עם דלת כניסה נמוכה שמאלצת אותך לקוד קידה בעת הכניסה אליו, ולהביע באותה הזדמנות את הערכתך למארח.

מדובר בחדר פשוט, ללא שולחנות וכיסאות, והישיבה היא על הרצפה ברגליים כפופות לאחור. טקסי התה יכולים להמשך עד ארבע שעות במידה והם כוללים גם ארוחה רבת-מנות, והיפנים המיומנים בכך מסוגלים לשבת בישיבה המסורתית במשך שעות ארוכות. טקס התה שלנו לא כלל ארוחה ולכן היה קצר בהרבה - ועדיין לא הצלחתי להחזיק מעמד בצורת הישיבה הזו יותר מחמש דקות. 

הכלים המסורתיים המשמשים להכנת טקס טקס יפני. צילום: יניב פוגל

עם כניסתנו לחדר הוגש לנו וואגשי, קינוח יפני ממולא בממרח שעועית מתוק. מטרת הקינוח הטעים והמתוק היא לאזן את טעמו המר של התה החזק. 

וואגשי, קינוח יפני ממולא בממרח שעועית מתוק. צילום: יניב פוגל

בשלב זה התחילה המארחת בהכנת תה המאצ׳ה. זהו תה מיוחד שנוהגים לשתות בטקסים אלו ורוב האנשים לא שותים אותו בנסיבות אחרות, משום שהוא מכיל כמות גדולה של קפאין ובשל מחירו הגבוה יחסית. המחיר הוא פונקציה של האיכות כמובן, אך בטקסי הכנת התה תמיד מקפידים על מאצ'ה איכותי ומרוכז שטעמו עז מאוד. 

המאצ'ה מגיע באבקה, בניגוד לתה הרגיל שהיפנים שותים בבתיהם, המכונה בפשטות "תה ירוק" (green tea). התה הירוק מגיע כעלים מיובשים, ובכל בית יפני ניתן למצוא קומקום תה שבמרכזו רשת להנחת העלים. 

הכנת התה -באמצעות מצקת עץ ארוכה, מוזגת המארחת את המים הרותחים מהכד הגדול העומד מולה אל כוס התה. צילום: יניב פוגל

בדרך-כלל נוהגים לבחור לטקס התה נושא מסויים המאפיין את העונה, החודש או את קבוצת האנשים שהוזמנה אליו. במקרה הזה, בחרה המארחת שלושה אלמנטים שונים שכולם מתקשרים לגשם, שכן הטקס התקיים ביוני, החודש עתיר הגשמים שפותח את הקיץ היפני.

המוטיב המרכזי היה תמונה ובה הסמל היפני של מפל מים. לצידו הונחו אלמנטים נוספים המתקשרים לגשם - המטריה, המספקת הגנה, אך גם אוניה המתקשרת לא רק למוטיב המים אלא גם לפרידה ושינוי.

האוניה התאימה במיוחד לטקס, משום שכולנו אמהות לילדים באותו גן ודרכינו עתידות להיפרד בעוד מספר שבועות, כאשר ילדינו יסיימו את הגן הלימודים בגן ויעלו לכיתה א׳ בבתי-ספר שונים ברחבי העיר. חלקנו גם יעזבו את יפן.

מעבר לחוויה המיוחדת, המארחת הצליחה לשכנע אותנו שחרף כללי הטקס המדוקדקים, מטרת המפגש היא לא באמת הכנת תה או אפילו שתיית התה. מדובר, לפני הכל, בהזדמנות לעצור לרגע את המרדף היומיומי, לנקות את הראש ממחשבות מטרידות ולהעריך את הפשטות ואת היופי של מפגש רגוע עם חברים טובים.

המארחת מגישה את התה לאורחת הראשונה במעגל. לפני שלוגמים מהתה, יש לסובב את הכוס היפה שבה הוא נמזג ולהתפעל מיופיה, רק לאחר מכן טועמים. צילום: יניב פוגל

כל אחת בתורה מקבלת את כוס התה שלה וקדה קידה אל עבר המארחת כאות תודה. צילום: יניב פוגל

מורן פוגל מתנסה בהכנת התה, דבר שחרג מכללי הטקס המסורתי ואף היה מאתר מאחר וטכניקת החזקת המצקת דורשת מיומנות. צילום: יניב פוגל

ממתקים יפניים עשויים סוכר שהוגשו למשתתפות בסוף הטקס. צילום: יניב פוגל

מורן ויניב פוגל חיים בטוקיו, עם ילדיהם. לתמונות נוספות מטוקיו בקרו באינסטגרם של יניב פוגל.

***