אנחנו לגמרי
בעד לתכנן מראש...

הזמנות מעבר לשבועיים קדימה

ניתן לערוך רק מהתפריט המלא

ובמגבלת הזמן והכמות המינימליים

עגלת קניות

סל הקניות שלך ריק

Delicatessen - דליקטסן
התפריט והמוצרים שלנו בקליק אחד

המגזין

בלב וייטנאם: מסע אוכל בהוי אן
ה
וי אן מלאה בבתי אוכל שמציעים מנות מהמטבח המקומי וממטבחי העולם. השוק שלה נפלא וציורי. רחובותיה מתפקעים מדוכנים של אוכל רחוב שהוא טוב כל-כך עד ש הוא כשלעצמו מהווה סיבה טובה לבקר בוייטנאם

הוי אן מלאה בבתי אוכל שמציעים מנות מהמטבח המקומי וממטבחי העולם. השוק שלה נפלא וציורי. רחובותיה מתפקעים מדוכנים של אוכל רחוב שהוא טוב כל-כך עד שהוא כשלעצמו מהווה סיבה טובה לבקר בוייטנאם 

וייטנאם אינה נחשבת ליעד התיירותי המבוקש ביותר באסיה בקרב הישראלים, בטח לא בהשוואה לתאילנד, סין או נפאל השכנות. לאמיתו של דבר, גם ברשימת האפשרויות שלנו היא לא הייתה בחמישייה הפותחת. אך רצה הגורל, ודווקא שם היה "high season" ומזג-אוויר מעולה לטיול, וכך, באופן הספונטני ביותר וללא כל הכנה נפשית, מצאנו את עצמנו בדרך לחוויה הבלעדית, היחידה במינה והמשובחת ששמה וייטנאם.

הכרטיסים הוזמנו בדקה ה-90. תכנון המסלול נעשה ברובו בזמן הטיסה ובמהלך הטיול עצמו, כאשר האתגר הגדול ביותר היה "לדחוס" את כל וייטנאם ל-15 ימי החופשה שלנו. מדובר במדינה די גדולה, צרה וארוכה, שנהוג לטייל בה בחלקים עם דגשים שונים בצפונה ובדרומה. אבל החיים קצרים וישנם כל-כך הרבה מקומות אחרים לבקר בהם, והיינו נחושות "לעשות וי" על וייטנאם בפעם אחת. בסופו של דבר, עשינו את הבלתי אפשרי ולא רק ביקרנו בכל הנקודות המשמעותיות בחלק היבשתי של המדינה, אלא גם עשינו בטן גב חלומי באי טרופי מושלם.

הטיול התחיל בצפון, בבירה האנוי (Hanoi) הקסומה והמעט מנומנמת, נמשך בטרק בסאפה (Sa Pa) הבתולית והמהממת עם טרסות אורז וחורשות במבוק ירוקות; מזרחה לאזור הלונג ביי (Ha Long Bay) שנחשב לאחד מפלאי העולם; מרכזה לאזור הוי אן (Hoi An) עליו אתעכב בהמשך; ומשם דרומה – לדלתת המקונג (Mekong Delta) שמפורסמת בשווקיה הצפים, עד לסייגון שנקראת היום הו צ'י מין (Ho Chi Min) על שם המנהיג המנוח. ולבסוף, קינחנו באי האקזוטי פו-קוק (Phu Quoc) שנמצא בים הסיני בגבול עם קמבודיה.

דוכן ירקות נייד בהאנוי, וייטנאםדוכן ירקות נייד בהאנוי. צילום: אולגה טוכשר

טרסות אורז בסאפה, וייטנאם. צילום: אולגה טוכשרטרסות אורז בסאפה. צילום: אולגה טוכשר

שוק צף בדלתת המקונג, על גבול וייטנאם וקמבודיה. צילום: אולגה טוכשרשוק צף בדלתת המקונג. צילום: אולגה טוכשר

כמו שווייטנאם גדולה, כך היא אחרת, שונה ומגוונת. בכל אזור מוצאים נופים שונים, עם אוכלוסייה אחרת בעלת אורח חיים, תרבות ואוכל משלה. זה בדיוק מה שהופך אותה, בעיניי, לתוססת, מעניינת וכובשת. וייטנאם יכולה להתאים גם לתרמילאים, גם לאוהבי ספורט אתגרי כמו רכיבת שטח או צלילה, גם לבליינים, גם לשופוהוליקים, ובראש ובראשונה לאוהבי אוכל טוב (להלן: אנחנו).

 

הוי אן (Hoi An)

לאור הלו"ז הצפוף, תכננו לבלות בהוי אן יום אחד בלבד, אך בסופו של דבר נשבינו בקסמה ובילינו בה במשך שלושה ימים שלמים. הוי אן היא לא עיר ווייטנאמית טיפוסית - עמוסה, צפופה ורועשת. להפך - היא הייתה עבורנו אתנחתא רגועה ומושלמת באמצע הטיול, והיא כל-כך חיננית ומקסימה שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליה. כמו כל וייטנאם, אפשר לזהות בה השפעות סיניות וצרפתיות, כך שבגט חי שם בשלום עם אורז, והפגודות נראות מרשימות במיוחד על רקע הבנייה הקולוניאלית.

דוכן דוכן "באן מי" - בגט וייטנאמי ממולא בכל טוב. צילום: אולגה טוכשר

העיר העתיקה של הוי אן ממוקמת על גדת נהר שמשמש כנתיב תחבורה ראשי ביום ושבלילה מתקיימים בו טקסי השטת פנסים צפים. העיר כולה, והעיר העתיקה בפרט, מלאות בכל סוג אפשרי של פנסים, ועם רדת החשיכה הוי אן הופכת לעיר אורות נוצצת, מסתורית ורומנטית. כל אזור העיר העתיקה מלא בחנויות, גלריות אומנות, מסעדות ובתי קפה שמציעים גם אוכל וייטנאמי אותנטי וגם מנות ממטבחי העולם. הרחובות מלאים בדוכנים של אוכל רחוב שהוא טוב כל-כך עד שלטעמי הוא כשלעצמו מהווה סיבה טובה לבקר בוייטנאם. ויש גם את השוק הענק, הנפלא והציורי, שמומלץ ללכת בו לאיבוד שעות ארוכות עד לשיכרון חושים מוחלט.

דוכן ירקות בשוק הוי אן במרכז וייטנאם. צילום: אולגה טוכשרדוכן ירקות בשוק הוי אן. צילום: אולגה טוכשר

אבני היסוד של המטבח הווייטנאמי. צילום: אולגה טוכשראבני היסוד של המטבח הווייטנאמי. צילום: אולגה טוכשר

ייצור אבקת קינמון למכירה בדוכן בשוק. צילום: אולגה טוכשרייצור אבקת קינמון למכירה בדוכן בשוק. צילום: אולגה טוכשר

מוכרת בשוק הוי אן בויאטנם. צילום: אולגה טוכשרמוכרת בשוק הוי אן. צילום: אולגה טוכשר

 

סדנת בישול בהוי אן

מלבד שפע של אוכל מוכן ושווקים תוססים עמוסים בכל טוב, חובבי הקולינריה יוכלו להשתתף בהוי אן גם בסדנאות בישול, שהן סוג של יום כיף חווייתי ומלמד. אנחנו שילבנו את הסדנא שלנו עם סיור מודרך בשוק, במהלכו קנינו מצרכים לבישול, שטנו על הנהר וביקרנו במפעל מקומי בו מייצרים את הנודלס ודפי האורז המפורסמים. בישלנו, בהנחיית שף, ארבע מנות דגל מקומיות ואז אכלנו אותן בתאבון רב.

המטבח הווייטנאמי הוא לא פחות מנהדר. הוא משלב ירקות ועשבי תיבול טריים עם אורז, בשר, דגים או פירות ים, והמון תבלינים. הטעמים המרכזיים הם כוסברה, למון גראס, בזיליקום, ליים, צ'ילי, ג'ינג'ר ותפוז סיני.

קניות בשוק של הוי אן לקראת סדנת הבישול: בוחרים שרימפס טריים. צילום: אולגה טוכשרקניות בשוק לקראת סדנת הבישול. בוחרים שרימפס טריים. צילום: אולגה טוכשר

הפקת חלב אורז בשיטה המסורתית. צילום: אולגה טוכשרהפקת מסורתית של חלב אורז. צילום: אולגה טוכשר

השף של הסדנא מדגים הכנת נודלס עם בקר וירקות. צילום: אולגה טוכשרהשף של הסדנא מדגים הכנת נודלס עם בקר וירקות. צילום: אולגה טוכשר

אחד מתוצרי הסדנא: ספרינג רול שרימפס וירקות עם רוטב חמאת בוטנים וציר בקר. צילום: אולגה טוכשראחד מתוצרי הסדנא: ספרינג רול שרימפס וירקות עם רוטב חמאת בוטנים וציר בקר. צילום: אולגה טוכשר

 

מסעדות מומלצות בהוי אן

אם אתם לא חשים הרפתקנים, ההמלצה שלי היא לאכול ארוחת ערב במסעדת Green Papaya או ב-Morning Glory, שמתמחות באוכל מערבי. אישית, לא הייתי מוותרת על האוכל המקומי האותנטי, אותו מומלץ במיוחד לאכול במסעדת Bale Well המתמחה בספרינג רולים וב- White Rose שמגישה (ומוכרת לכל המסעדות האחרות בעיר) כיסונים ממולאים בשרימפס לפי מתכון סודי ששמור במשפחת הבעלים. הייתי יכולה לאכול אותם יום ולילה.

הוי אן נקראת גם "עיר החייטים". כל העיר מלאה בחנויות בהן תוכלו להזמין כל פריט ביגוד או הנעלה שקיים על כדור-הארץ ולקבל אותו פחות או יותר מעכשיו לעכשיו, דנדש ומותאם למידותיכם. וכשמתעייפים מהמדידות והשופינג, אפשר לקפוץ לחוף הים הנמצא במרחק של 20 דקות נסיעה במונית או על טוסטוס ("מוטורבייק בסלנג" המקומי) וליהנות מקפה וייטנאמי מרענן. 

קפה קר וייטנאמי. צילום: אולגה טוכשרקפה קר וייטנאמי. צילום: אולגה טוכשר

אולגה (אולי) טוכשר, היא בשלנית מכורה, קונדיטורית בהתהוות ובעלת הבלוג המרכיב הסודי.

***

פוסטים אחרים שאולי יעניינו אותך
Magento
From Cyber Friday to Black Monday