לילה בהוטל מונטיפיורי

מורן, מנהלת המלון מקבלת אותנו בחיוך רחב ומובילה אותנו אל החדר שלנו, חדר מספר 21. הדלת נפתחת, עם מפתח אמיתי, ממש כמו זה שהיה לנו בילדות, וריח נעים של חדר נשפך החוצה. לאחר הסבר קצר, מורן משאירה אותנו לגלות בעצמנו את נפלאות החדר. ה-fun מתחיל.

על השולחן בחדר חיכו לנו מגוון פינוקים. צילום: שירן כרמל

כבר במבט הראשון, קשה להישאר אדיש לנוכח העיצוב המוקפד וההשקעה בכל פרט ופרט. בקבוק המים שלא היה מבייש וויסקי איכותי, הכרטיסים המעוצבים המוצמדים לאקססוריז הפזורים בחדר, המיטה המפנקת למראה, חדר הרחצה המושקע ואפילו השקית המעוצבת לכביסה. לפני שאני מתחילה לשוטט, ספרייה ענקית עם מאות ספרים מושכת את עיני ואני תוהה כיצד אפשר לצאת מהחדר הזה, או יותר נכון - למה?

המים המינרלים מוגשים כאילו היו הוויסקי האיכותי ביותר. צילום: שירן כרמל

קשה להישאר אדיש לנוכח העיצוב המוקפד וההשקעה בכל פרט ופרט. צילום: שירן כרמל

אי של שקט אירופאי

את הוטל מונטיפיורי אני מכירה כבר שנים רבות, בעיקר בזכות המסעדה שלו, והוא תמיד נתפס בעיניי כאי של אירופאיות בתוך תל-אביב הסואנת והרועשת.

כמובן שאת המסעדה הממוקמת בלובי שלו פקדתי פעמים רבות, אך מעולם לא טיפסתי אל הקומות העליונות, המאכלסות את חדרי המלון הקטן והמיוחד הזה. האמת היא שתמיד קינאתי באורחים היורדים מחוייכים מהחדרים אל ארוחת הבוקר העשירה, וידעתי שיום יגיע וגם אני אהיה אחת מהם.

את מסדרונות המלון מעטרת תערוכת צילומים של דניאל צ'צ'יק ואורן יזרעאל. צילום: שירן כרמל

בגלל ההיכרות הטובה עם המסעדה, ועם שאר המקומות של קבוצת R2M, רמת הציפיות שלי הייתה גבוהה מאוד. היה לי ברור שההקפדה על כל פרט תבוא לידי ביטוי גם במלון, כי אי אפשר אחרת. אבל כיצד מעתיקים את הצלחת מוסדות האוכל של הקבוצה לבית מלון? והאם באמת ניתן ליצור אווירה אירופאית, מוקפדת ושלמה בלב תל-אביב?

תחום המלונאות שונה לגמרי מתחום האוכל וההסעדה, אמנם עם נקודות השקה רבות, אבל שונה. בלילה הבודד שביליתי במלון, הבנתי שמי שיש בו תשוקה לשלמות ומסוגל להעניק תשומת לב לפרטים הקטנים, הוא מישהו שכל דבר שיעשה יהיה הטוב ביותר.

ההשקעה בפרטים ניכרת גם במיני בר שמורכב ממוצרים תוצרת הדליקטסן והבייקרי, לצד שוקולדים איכותיים. צילום: שירן כרמל

בין הבר והמיטה מפרידה רק מעלית

זהו לא מלון רגיל אלא מלון בוטיק במלוא מובן המילה. זה מתחיל כבר בחדר הקבלה האינטימי, שמשמש גם כחדר הכניסה למסעדה. הוא לא מזכיר בשום צורה Reception של מלון ולדעתי זה רעיון מקסים. ובניגוד לניכור ולזרות שניתן לעתים לחוש במלונות גדולים, כאן אתה מקבל כבר מהרגע הראשון טיפול אישי ונעים מאד. 

ושוב, אלו הפרטים הקטנים שעושים את זה. למשל: מפתחות החדרים המונחים במגירות עץ מסוגננות. נעים לדמיין אילו פתקים מונחים מדי פעם בתוכן...

קבלה קטנה ואינטימית ממוקמת ליד דלת הכניסה והיא מהווה גם עמדת כניסה למסעדה וגם קבלה לאורחי המלון. צילום: שירן כרמל

מפתחות החדרים מונחים במגירות עץ מסוגננות ונעים לדמיין אילו פתקים מונחים מדי פעם בתוכן. צילום: שירן כרמל

המסעדה, המהווה מוקד עלייה לרגל ללא כל קשר למלון, נמצאת בקומת הכניסה. היא פועלת מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, כשבכל שעה ניתן למצוא בה אוכלוסייה אחרת ומנות שונות. בבוקר, היא מתמלאת באורחי המלון וב"סתם" אנשים שבאו לאכול את ארוחת הבוקר המפורסמת של הוטל מונטיפיורי (עליה ארחיב בהמשך). בצהריים תמצאו בה בעיקר אנשי עסקים מהאזור. בשעות הערב הופכים המסעדה והבר למקום בילוי של ממש, שמושך אליו קהל מגוון מתל-אביב ומחוצה לה.

וכמובן, זה נוח מאד שהמסעדה והבר נמצאים במרחק שתי קומות מעלית. אני חושבת שאין אדם שלא עברה בראשו המחשבה, אחרי ארוחה טובה ועשירה, שכל מה שהיה רוצה עכשיו הוא שהמיטה שלו תהיה ממש במרחק כמה צעדים. אז זהו, שכאן זה ממש אפשרי.

אני חושבת שאין אדם שלא עברה בראשו המחשבה, אחרי ארוחה טובה ועשירה, שכל מה שהיה רוצה עכשיו הוא שהמיטה שלו תהיה ממש במרחק כמה צעדים. צילום: סולל

כל חדר והאופי המיוחד שלו

שנים-עשר חדרי האירוח נמצאים בשתי הקומות שמעל. אני זכיתי להתארח רק בחדר 21, אבל נטען שכולם טובים ולכל חדר האופי המיוחד שלו. חדר 21, על כל פנים, הוא גדול ביחס לחדרי המלון שאני רגילה ללון בהם באירופה, וכולל גם מרפסת קטנה הפונה אל הרחוב.

חדר 21 בקומה השניה של המלון. צילום: שירן כרמל

בחדר ניצבת מיטה גדולה ונוחה מאוד, ישנה פינת רביצה עם שולחן קטן עליו מונח קנקנן מי הוויסקי (כלומר המים המינרליים) ולידו קערית כסף מהודרת שבה חיכו לנו שוקולדים של קרדינל. 

ליד פינת הרביצה, ספרייה ענקית עם מאות ספרים וטלוויזיה נוחה המברכת אותי לשלום עם כניסתי לחדר. אני לא יודעת היכן להתיישב קודם, ומחליטה להכנס לחדר הרחצה לבחון גם אותו. העיצוב האלגנטי ואפילו דרמטי מוצא חן בעיניי וקשה להפסיק לסקור אותו, פרט אחר פרט - אולי זו בדיוק הייתה הכוונה. 

חדר הרחצה המעוצב והמוקפד. צילום: שירן כרמל

החל משק הכביסה האופנתי, עובר בבקבוקוני השמפו והסבון הממותגים לטעמי, וכלה במקלחון עצמו שברגע הראשון לא ברור לאן המים החמים הזורמים בו נעלמים (רמז: חפשו את המרווח שבין הקיר לרצפה). מוקפד מאד גם מבחינת הנוחות וגם מבחינה עיצובית.

את קירות החדרים מעטרים צילומים של אמנים שונים, כחלק מתערוכת הצילומים הנוכחית של המלון. צילום: שירן כרמל

ואם מדברים על הקפדה - ניקיון מבחינתי הוא חלק חשוב מאוד בחווית בית מלון. אם יש משהו שיכול להקשות עלי, זוהי התחושה שבחדר בו אני ישנה ישנו כבר רבים לפני. הפעם התחושה הייתה כמעט הפוכה. רמת הניקיון בחדר ובכל המרחבים של המלון מרשימה. גם אנשי צוות הניקיון שנתקלתי בהם נעימים מאוד ומשרים אווירה של חלק מ"הבית".

אגב, בדרך-כלל נהוג לנקות במלונות את החדר רק בבוקר. במונטיפיורי רעננו לנו את החדר גם בזמן שישבנו במסעדה ל-HH. עוד פרט קטן שעושה הבדל גדול בתחושה.

בין השעות 17:00 - 19:00 יש Happy hour. לא סתם קוראים לזה The best two hours in town. צילום: שירן כרמל

מהמסעדה לבר ובחזרה

המסעדה והבר, למרות נפלאות החדר, הם עדיין המוקדים החשובים של המלון. זהו כיף גדול שאפשר בעצם לבלות יום שלם במלון ובסביבתו הקרובה, בלי להרגיש שהפסדת משהו, כי אתה באחד המקומות השווים והטעימים בעיר.

זה קורה כמעט מאליו - אחר הצהריים נשנשנו על הבר סלט אסיאתי נפלא וגם מוצרלה עטופה בעלי מנגולד. שתי מנות מעולות. לאחר מכן, יצאנו לנו לפגישות, ובערב, הזמנו חברים לבר המלון ובילינו שם עד השעות הקטנות של הלילה. וממש כמו בחלומות שלנו, עלינו לנו הישר מהבר אל החדר הנעים לישון את שנת היופי.

סלט אטריות סובה וירקות אסיאתיים. צילום: עידית בן עוליאל

ואפשר, כמובן, לאכול ארוחת ערב מלאה במסעדה הצרפתית ויאטנמית של המלון. בתמונה: קונסומה עגבניות שרי עם טורטליני. צילום: עידית בן עוליאל

המיטה נתגלתה כנוחה ורכה כמו שהיא נראית. הדבר הקשה היחיד היה לקום ממנה, וזה התאפשר רק באמצעות מחשבה על ארוחת הבוקר (אגב, אפשר גם להזמין אותה לחדר), שמבחינתי הייתה אחד החלקים החשובים של הביקור. 

תמיד קינאתי באורחי הוטל מונטיפיורי היורדים מחוייכים מהחדרים ישירות אל ארוחת הבוקר המפורסמת, וידעתי שיום יגיע וגם אני אהיה אחת מהם. צילום: שירן כרמל

ארוחת הבוקר של מסעדת המלון נחשבת לאחת הטובות בעיר ולא בכדי. נדב, המלצר המקסים, מסביר לנו באריכות על אפשרויות הבחירה מהתפריט ובסופו של דיון סוער אנחנו מזמינות ארוחת בוקר מונטיפיורי ומנת סלמון וביצים עלומות עם תרד בשמנת על לחם שאור.

אל השולחן מגיעים בזה אחר זה לחמים טריים, כמה גבינות איכותיות (גבינת עזים, יוגורט סמיך וגבינת גאודה), צלחת של נתחי סלמון עדין, סלט עגבניות שרי צבעוני, מיצים טבעיים וכמובן קפה טוב של ישראל (כי בפריז הוא לא ממש טוב) וגם קוקטיילים של בוקר לפינוק, היישר מהבר.

בוקר מונטיפיורי - ארוחת בוקר חגיגית ועשירה לשניים. צילום: שירן כרמל

כל מה שטעמנו היה נפלא. הגבינות טריות ואיכותיות, הלחמים ממש מסוכנים (לא ניתן להפסיק לבצוע מהם), הביצים העלומות על התרד נפלאות וגבינת הגאודה מהטובות שטעמתי. אמנם היה מבחר רב על השולחן, אבל הכמויות לא מעיקות, לא גדולות מדי והתחושה בסיום הארוחה היא של אוכל טוב, איכותי, במידה נכונה, רחוק מתחושת ההאבסה שכה מאפיינת ארוחות בוקר במלונות.

אל תפספסו את חווית קפה הסיפון. צילום: שירן כרמל

אחרי ארוחת הבוקר עוד קיימתי פגישת עבודה במסעדת המלון וניסיתי למשוך את זמן האיכות בפינת החמד האירופאית הזו. אבל אז זה נגמר והחדר שלי, חדר 21, ננעל מאחורי. נפרדתי מהצוות המקצועי והמקסים של המלון, יצאתי לי לרחוב אלנבי ותפסתי מונית עם ג'ורג' הנהג מנתניה.

בתוך בנין אקלקטי לשימור שוכן המלון הקטן והקסום הזה. צילום: שירן כרמל

לאתר המלון

להזמנת חדר במלון

שרון היינריך, קונדיטורית החיה בפריז, היא בעלת הבלוג Paris chez Sharon ומחברת הספר "הפטיסרי הטובות בפריז - מדריך לבוטיקי עוגות ומתוקים". מקיימת, בין השאר, סיורים קולינריים בפריז.

***