אנחנו לגמרי
בעד לתכנן מראש...

הזמנות מעבר לשבועיים קדימה

ניתן לערוך רק מהתפריט המלא

ובמגבלת הזמן והכמות המינימליים

עגלת קניות

סל הקניות שלך ריק

Delicatessen - דליקטסן
התפריט והמוצרים שלנו בקליק אחד

המגזין

גבר עם סלים - ​אחר הצהרים של הפתעות
ה
ערבים הולכים ומתקררים, שעון הקיץ עוד לטובתנו – וזה הזמן הטוב ביותר לבלות עם הילדים עד חשכה בגינת המשחקים, ולא – ממש לא חייבים פיצה או ארטיק כדי להפוך את השעות האלה למהנות

שלום לכל המחוזל"שים באשר הם – ובעיקר באשר הן. כבר התרגלתם לכמה שעות שקטות ביום? לצאצאים שפורשים לחדרם, לכל המאוחר, בתום מהדורת החדשות – ולא מסתובבים כסהרוריים כל הלילה בסלון שפעם היה רק שלכם? עוד מעט יגיעו החגים ואיתם צרות חדשות, אבל קודם לכן, בואו ונפיק את המקסימום מהשגרה הברוכה.

לא כל אחד מאתנו הוא אדון לזמנו, אבל בניגוד לימים שבהם היו "מחתימים כרטיס" במקומות העבודה, הרי שהיום, בחלק גדול מהם העבודה מתבססת על הספק – ולא על שעות. רוצה לומר: אפשר להשלים את המחויבות המקצועית לא רק בין תשע לחמש – ולבלות עם ילדינו המחוזל"שים אחר-צהרים נעים.

הערבים הולכים ומתקררים, שעון הקיץ עוד לטובתנו – וזה הזמן הטוב ביותר לבלות עם הילדים עד חשכה בגינת המשחקיםהערבים הולכים ומתקררים, שעון הקיץ עוד לטובתנו – וזה הזמן הטוב ביותר לבלות עם הילדים עד חשכה בגינת המשחקים. צילום: אייל טואג

החשבון הוא פשוט: רוב גני הילדים, המועדוניות והצהרוניות למיניהן בבתי הספר מסתיימים בארבע אחר הצהרים, מזג האוויר בחוץ כבר מתחיל להיות סביר – כזה שמאפשר לבלות כמה שעות בגן-המשחקים, בבחינת: ישחקו הילדים לפנינו, בעת שאנו מקבלים קצת זמן-איכות לשיחת-מבוגרים על הספסל, מרכילות על המורה והגננת ועד לשיחות אינטימיות על זוגיות – שיחות שמופרעות מדי פעם בצעקה: "חמודי, לאאאאא לטפס כל-כך גבוה, אני לא מרשה!".

האמת? מדובר בפתרון כמעט מושלם: אחר-הצהרים הופך לאיטו לערב סתווי נעים, אור היום בחוץ מתקצר, אבל עדיין נמשך עד לקראת שבע – ועד שמגיעים הביתה אחרי כל שעות המשחק-בחוץ, אפשר להמר על כך שהג'וניורים, אחרי ביס ומקלחת, ילכו ישר למיטות.

 

 לא על הוופל לבדו

 

אז למה כמעט? כי כבר בארבע, אחרי המועדונית, הם די רעבים – שלא לדבר על משחק בחוץ עד שבע בערב. אמנם לפני כמה ימים קניתם להם משולש של פיצה – ואתמול קפצה אחת האימהות לאמ.פמ שמעבר לכביש והביאה בייגלה ווופלים, אבל עם כל הכבוד לפתרון הזה כחד-פעמי, אי אפשר לבנות על פיצות ווופלים כתפריט יומי, נכון?

לו רק אפשר היה למצוא איזה פתרון ראוי שישלב קצת אוכל שהוא פאן עם אחר צהרים של פאן, אוכל אמיתי לצד פינוק בריא, משהו שיאזן את חיבתם של הילדים למתוק עם האחריות ההורית שלנו לתפריט מאוזן...

ואם אפשר לכלול בפתרון גם כמה מאוויים שלנו, כי הרי גם לנו קשה להשגיח עליהם כל אחר-הצהרים בלי להכניס איזה ביס קטן לפה...  

אם כך, אתם מוזמנים להצטרף אלי לביקור ב"דליקטסן", לפתוח את הראש ואת הסל – ולבנות את אחר-הצהרים האולטימטיבי, זה שיחזיק אותנו לפחות עד בוא הימים הקרים באמת.

נתחיל בפירות. בתור ילד ששנא לאכול פירות, הם היו כמעט הדבר הראשון שאליו הרגלתי את ילדיי, כי ילדים שאוהבים פירות מאפשרים תמיד למצוא את שביל הזהב בין מתוק לבריא. צילום: אייל טואג

נתחיל בפירות. בתור ילד ששנא לאכול פירות, הם היו כמעט הדבר הראשון שאליו הרגלתי את ילדיי, כי ילדים שאוהבים פירות מאפשרים תמיד למצוא את שביל הזהב בין מתוק לבריא, ואם הצלחת להפוך אשכול ענבים למשל ל"צ'ופר" לגיטימי בעיניו של הילד, אתה יכול לרשום לעצמך "וי" קטן בסקר ההורות-הגדול, זה שכולנו מנסים לענות בו תשובות נכונות כל הזמן...

אם הצלחת להפוך אשכול ענבים למשל ל"צ'ופר" לגיטימי בעיניו של הילד, אתה יכול לרשום לעצמך "וי" קטן בסקר ההורות-הגדול. צילום: איל טואג

אם כך הורדתי לי מהמדף במקרר אשכול של ענבים שחורים, בננות – כדי להחדיר בנוער קצת אנרגיה שתאפשר לו להתגלץ' לפחות עד שש ארבעים וחמש, ואפרסקים – גם כי הם אוהבים, אבל בעיקר כי גם לאבא מגיע איזה פרי בריא.

 עוף, גוזל

מהמאכלים המוכנים לקחתי שניצל עוף טרי, תפוחי אדמה בתנור ועגבניות שרי – שנחתכות בקלות אפילו באמצעות סכין העץ החד פעמית: לא תאמינו כמה הנאה הילדים הפיקו מהשולחן המאולתר בגינה עם השניצל השחום, תפוחי-האדמה בתנור והעגבניות האדומות – מרוב שמחה הם אפילו שכחו להטביע את הכל בקטשופ!

לא תאמינו כמה הנאה הילדים הפיקו מהשולחן המאולתר בגינה עם השניצל השחום, תפוחי-האדמה בתנור והעגבניות האדומות. צילום: אייל טואג

ליד "שולחן העיקריות" שפתחנו להם, מזגתי מיץ תפוחים אורגני שהבקבוק שלו עוד הזיע מרוב קור...

מה אומר? לטענתם זו הייתה אחת הארוחות הטובות שהיו להם לאחרונה...ואני לא יכולתי שלא לחייך מהצד: בתוך כל הבקשות שלהם שנראות לפעמים קצת לא הגיוניות ("אפשר לחשוב שאנחנו בגילם טסנו כל-כך הרבה לחו"ל..." מכירים?), ניתן לפעמים לשכוח עד כמה, עם קצת מחשבה, אפשר להפוך אותם למאושרים: תנו להם מיקום לא שגרתי, אוכל שהם אוהבים (בצדק: הייתי יכול כבר לרכוש דירה בכסף שהוצאתי על מסעדות – ועדיין לא מצאתי מנה שתקסום לגדולים וקטנים כאחד כמו שניצל ותפוחי-אדמה...), קראו לזה פיקניק – ושמרו כל מנה בסוד, כהפתעה לרגע האחרון – ותראו כמה הם שמחים עם כל ביס.

לפיכך את מה שהתחולל עת שלפתי מהסל את הקינוח בצורת כדורי שוקולד, אתם יכולים רק לתאר...

של מי האדום הזה?

אבל מה קורה כשלא בא להם יותר על הנדנדות והמגלשות? זה יכול להיות מטעמים של אופי – תמיד יש את המתבונן שאוהב לצייר בצד בזמן שהאחרים משתוללים, לפעמים נמאס להם, כי המגלשה שהייתה כה אהובה עד אתמול, נראית להם "של קטנים", ולפעמים מדובר בריב עם בריון-קשקשים בן חמש – מסוג האירועים שבהם אתם עומדים בצד ומתבלטים: מה עדיף? להתערב לטובת הילדים שלך – או (כל עוד זה לא גולש לאלימות) לתת להם להתמודד עם זה בעצמם, כדי שלא יתרגלו לכך שאבא'לה פותר עבורם כל בעיה בחיים...

פיקניק אורבני. אייל קיפניסלפעמים בא לי לנצל את השעות האלה שבהן הילדים מעסיקים את עצמם כל כך יפה, כדי לעשות גם משהו למען עצמי שיהיה יותר מלעבור על המיילים בנייד או להעלות לפייסבוק תמונות של הילדים. צילום: אייל טואג

ולפעמים אלה רק כמה טיפות של גשם ראשון שמבריחות אותך לחלק המקורה של הגינה או ללובי של המתנ"ס... למה אני מספר לכם את זה? כי לשמחתי מצאתי לצד המטעמים בדליקטסן גם כמה עזרים משלימים לילדים, בדמות זוג מחברות, קלמר ג'ינס, צבעי פסטל וקלמר עץ עם עפרונות צבעוניים...

לצד המטעמים בדליקטסן תוכלו למצוא גם כמה עזרים משלימים לילדים, בדמות זוג מחברות, קלמר ג'ינס וצבעי פסטל. צילום: אייל טואג

"בואו נצייר את הפיקניק שלנו" הצעתי – ולמעט ריב קצר על "למי שייך הצבע האדום" (שים גם אלף צבעים בפני ילדים – ומובטח לך שאחרי 17 שניות, במקרה הטוב, ישמע המשפט: "אבל האדום הזה הוא שלי!") – לא שמעתי תלונות למשך דקות ארוכות.

זוכרים את האפרסק שקניתי לעצמי בתחילת ההיערכות לפיקניק הזה? ובכן, אפרסק שנכנס לסל במערכה הראשונה, יוצא ממנו במערכה השלישית שבה יובהר להלן שלמרות הדיאטה, גם מבוגרים צריכים לאכול. אז אולי קשה לנו לשבת ליד שולחן אבן או עץ ולאכול שניצל למשל, אבל כמה "נשנושי-ספסל" שיאפשרו לי לשרוד את אחר-הצהרים ולגלות הכנסת-אורחים כלפי הורים אחרים, בהחלט באים בחשבון.

אתם מוזמנים להצטרף אלי לביקור ב"דליקטסן", לפתוח את הראש ואת הסל – ולבנות את אחר-הצהרים האולטימטיבי. צילום: אייל טואג

כך הורדתי מהמדף אגוזי פולק: אגוזי-מלך, פקאנים, בטנים ואגוזי לוז מצופים בתבלינים – שאי אפשר פשוט להפסיק לנשנש (האמא ההיא שאמרה לי שהיא לא אוכלת דרים כאלה, אבל "הסכימה" לטעום, גמרה לי כמעט חצי קופסה...), סלט ירקות שנקרא סלט בוקר, אבל מתאים מאוד גם לשעות אחר-הצהרים כדי להשתיק ולהשקיט את הבטן והמצפון בעת ובעונה אחת, מיץ סלק שמצליח גם להיות טעים וגם לעורר בי זיכרונות מה "בורשט" שאמי הייתה מכינה לאבי ו... טוב, היום אני מפנק גם את עצמי: חלבה "אלקלעי" – כי אם כבר קלוריות, אז לפחות שיהיו בסטייל!

קרניבור בין עלים

למרות שלרוב אני ייצור חברותי למדי, הרי שאני מודה שלא תמיד יש לי כוח להורים אחרים... הנה, אמרתי את זה. זה לא שאני חושב חלילה שאני טוב יותר ממישהו אחר, אבל בכל-זאת, לפעמים בא לי לנצל את השעות האלה שבהן הילדים מעסיקים את עצמם כל כך יפה, כדי לעשות גם משהו למען עצמי שיהיה יותר מלעבור על המיילים בנייד או להעלות לפייסבוק תמונות של הילדים... אז נטלתי מהמדף ב"דליקטסן" את ספר הבישול - לאכול טוב" מאת זהר לוסטיגר בשן. כמי שהיה פעם קרניבור גדול, אני מוצא את עצמי בשנים האחרונות יותר ויותר נמשך לצמחונות... זו לא הימנעות מוחלטת מבשר ובטח שלא מדגים, גבינות או ביצים, אבל ההכרה שלצד העניין המוסרי שתמיד הכרתי בערכו, יש כאן גם איכות-חיים: למשל ההרגשה הקלילה-יחסית אחרי האוכל - כשמחליפים את קציצות-הבשר בקציצות, נאמר, מכרישה ועדשים. זו הסיבה שבניגוד לבישולים הקלאסיים שבאים לי בבית באופן טבעי, הרי שבכל הנוגע למנות צמחוניות שאינן סלטים, אני מעדיף לקרוא קודם קצת חומר מקצועי. חוץ מזה, בעודי מנשנש מהחלבה, מה יותר טבעי מלקרוא על כרוב-ניצנים?

נטלתי מהמדף ב"דליקטסן" את ספר הבישול - לאכול טוב" מאת זהר לוסטיגר בשן. כמי שהיה פעם קרניבור גדול, אני מוצא את עצמי בשנים האחרונות יותר ויותר נמשך לצמחונותנטלתי מהמדף ב"דליקטסן" את ספר הבישול - לאכול טוב" מאת זהר לוסטיגר בשן. כמי שהיה פעם קרניבור גדול, אני מוצא את עצמי בשנים האחרונות יותר ויותר נמשך לצמחונות. צילום: אייל טואג

חזרנו הביתה בשבע ועשרים. ברבע לשמונה כבר היינו אחרי המקלחות שלהם, בשמונה ועשרה כבר אחרי איזה "ביס" קטן שנועד יותר למלא תפקיד פסיכולוגי של ארוחת-ערב מאשר לבטא רעב אמיתי – וכששכבו לישון בשמונה וחצי, הם ציינו שהיה ממש כיף ושהם רוצים פיקניק שכזה גם בשבוע הבא.

מה אומר? חייכתי מעומק לבי – ולא רק בגלל שידעתי שמעוד עשר דקות, אחרי המקלחת שלי, יש לי את כל הסלון והערב לעצמי...

ניר קיפניס, עיתונאי ("מעריב", "בלייזר") ושותף באתר "סנהדרינק" משדר ברדיו תל-אביב, מלווה את ענף הקולינאריה וחיי הלילה כבר קרוב ל 25 שנים ומשתדל ליהנות מכל רגע.

אייל טואג, צלם אוכל, פורטרטים ורכבים עבור מגזינים ועיתונים, בארץ ובעולם. צלם קמפיינים עבור חברות בנלאומיות וחברות מקומיות.

***

פוסטים אחרים שאולי יעניינו אותך
Magento