אנחנו לגמרי
בעד לתכנן מראש...

הזמנות מעבר לשבועיים קדימה

ניתן לערוך רק מהתפריט המלא

ובמגבלת הזמן והכמות המינימליים

עגלת קניות

סל הקניות שלך ריק

Delicatessen - דליקטסן
התפריט והמוצרים שלנו בקליק אחד

המגזין

ואמוס ואמוס ארגנטינה
א
רוחת ערב אצל יהודה מורכבת ממנה ראשונה של פילה לכל אחד ועיקרית של אנטריקוט. אם מישהו צריך משהו ליד הבשר, יש צ׳וריסוס. 

ארוחת ערב אצל יהודה מורכבת ממנה ראשונה של פילה לכל אחד ועיקרית של אנטריקוט. אם מישהו צריך משהו ליד הבשר, יש צ׳וריסוס. 

 

יהודה עלה מבואנוס איירס לנצרת עילית בגיל עשר. את כל הנעורים העברנו שם יחד. אחר כך עשינו צבא ואת ירושלים והמשכנו לפה ולשם. עברו המון שנים והוא הרבה יותר ישראלי מארגנטינאי רוב הזמן. אבל פעם בארבע שנים הוא עוזב את הישראליות שלו למשך חודש וחוזר להיות ילד ארגנטינאי. בזמן המונדיאל.

הוא שולף ממקום של כבוד בארון חולצות רשמיות של נבחרת ארגנטינה, מלביש בהן את הילדים וחולם בספרדית. לרוב זה נגמר מהר מדי, במפח נפש, ואז אני שומר על שקט עוד איזה חודש - חודשיים לפני שאני מעז לצלצל לדרוש בשלומו.

״כדורגל״ יהודה אומר, ״זה החיים. ממש כמו בחיים, יכול לא לקרות שום דבר אף פעם, ואז לרעים יש פוקס והם מנצחים. בגלל זה כל העולם רואה כדורגל."

הרעים הם הברזילאים, שהם יותר גרועים בשביל יהודה מאשר הפלסטינים בשביל רוב הישראלים, או האנגלים, שאיתם יש לו חשבון עוד מאז המלחמה על המאלווינס ב-1982. איי פוקלנד בשבילכם.

יהודה נאנח והופך את הסטייקים על מתקן הברביקיו.

***

ארוחת ערב אצל יהודה מורכבת ממנה ראשונה של פילה לכל אחד ועיקרית של אנטריקוט. אם מישהו צריך משהו ליד הבשר, יש צ׳וריסוס. שום תפוח אדמה, אף עלה חסה. על עגבניות אסור לדבר לידו בכלל. זה גרוע כמו הברזילאים.

גם פיצוחים זה משהו שיהודה לא מוכן לקבל. לא בתור אוכל, לא בתור עיסוק בזמן צפייה בכדורגל. הוא מוכן להתפשר על נשנושים קטנים ליד הוודקה.

למשל? שפרוטים היו עוברים אצל יהודה - הדגים הקטנים והמעושנים האלה. גם מקרל בעישון קר והרינג כבוש עם שמנת חמוצה ובצל לבן הוא היה מעביר. איקרה לבנה, קצת צ'ובאי חי, שזה נקניק קבנוס ממוצא הונגרי וגם קבנוס ציידים.

ואז על הצד הוא היה אומר שחייבים גם קצת זיתים, קצת טאסוס וקצת סורים, איזה פלפל סודני חריף ובשביל לסגור את הפינה קצת מהלחמים של הבייקרי. מה, לא?

בדקה התשעים ואחת מסי קובר לאיראנים את הכבוד. אני נושם לרווחה. לא כל כך בגללי כמו בגלל העובדה שיהודה יושב במרחק כמה עשרות קילומטר ממני מול הטלוויזיה והלב שלו מחשב להתפוצץ. עכשיו הוא יכול לנשום עוד חמישה או שישה ימים, אפילו שאני יודע מספיק כדי להרגיש שהוא לא הכי מרוצה ממהלך העניינים. אני נזכר במשפט שהוא תמיד אומר "עזוב תצוגת כדורגל מרשימה, עזוב להטוטנות. גול אחד קטן בכל משחק. לא צריך לבקש יותר מזה." כזית.

***

צילום: שרית גופן 

פוסטים אחרים שאולי יעניינו אותך
Magento