אנחנו לגמרי
בעד לתכנן מראש...

הזמנות מעבר לשבועיים קדימה

ניתן לערוך רק מהתפריט המלא

ובמגבלת הזמן והכמות המינימליים

סל הקניות שלך ריק

Delicatessen - דליקטסן

שים לב שההזמנות לתאריך זה הסתיימו‎

התפריט והמוצרים שלנו בקליק אחד

מחק

המגזין

סוגרים פינה
א
תמול אחר הצהריים, באבן גבירול פינת דוד המלך, כשהקהל של הצהריים כבר הלך וזה של הערב עוד לא בא, התיישבנו ארבעה אנשים על הבר בבראסרי, בדרך חזרה מאירוע ששתינו בו די הרבה אבל לא אכלנו מספיק.

אתמול אחר הצהריים, באבן גבירול פינת דוד המלך, כשהקהל של הצהריים כבר הלך וזה של הערב עוד לא בא, התיישבנו ארבעה אנשים על הבר בבראסרי, בדרך חזרה מאירוע ששתינו בו די הרבה אבל לא אכלנו מספיק.

לפי הסדר האמריקאי הטוב, רחוב 4 בכלל לא אמור להיפגש עם רחוב 12. אבל זו עובדה.
עוד עובדה היא, שבדיוק בפינה הזו, שרחובותיה כלל לא היו אמורים להיפגש, יש מקום קטן שנקרא קורנר ביסטרו. הביסטרו בפינה.

קורנר ביסטרו

לפי השם שלו אפשר היה לחשוב שזה מקום בעל ניחוח צרפתי, אבל הוא לא. גם מי שלא קלט את זה בשנייה הראשונה, יבין אחרי שיחה עם פיט או ארנולד, שני הבעלים האיריים ששיער לבן מכסה את ראשיהם מאז ומעולם, או לפי כמויות הוויסקי והבירה שנמזגות שם ונעלמות אל תוך בטנם של יושבי המקום הרבים, שמדובר בבר אירי שכונתי לגמרי.
אבל לשתות על בטן ריקה זה לא טוב, ומוכרחים לעזור לאלכוהול עם משהו. בשביל זה יש במקום מטבחון קטנטן שאת עיקר שטחו תופסת סלמנדרה אחת, ולידה עומד רוב הזמן חוזה אחד.
סלמנדרה היא תנור שהאש הגלוייה באה בו מלמעלה, וחוזה הוא המקסיקאי שעובד עם פיט וארנולד כבר 25 שנה. הוא מפנה מהשולחנות, מנקה אותם, מוציא את הזבל, ובעיקר מכניס קציצות לתוך הסלמנדרה, הופך אותן, מניח על לחמינות שמונחות על צלחות קרטון חד פעמיות, שם לידן פרוסות מלפפון חמוץ מתוך כלים גדולים, עגבניה ובצל - ומגיש לכם לשולחן את ההמבורגר הטוב בעולם.

את זה גם מתי הרגיש ישר כבר בתשעים ושש, ואמר - מוכרחים להגיש כאלה בארץ.
חודשים ישבנו שם בלילה, עם הראש תקוע במטבחון דרך החלון הצר, ומתי ניסה לדובב את חוזה.
"באט ווא קיינד אוף ביף דו יו יוז?" שאל אותו.
"ווט דו יו מין 'ווט קיינד אוף ביף?'. ביף, ביף". 
וזהו. מיד הוא דחף עוד שש או שמונה קציצות אל תוך הסלמנדרה ורץ לפנות עוד שולחן ולקחת הזמנה ועוד שתיים, רק כדי לשוב בתזמון מדוייק להפוך כל המבורגר במועדו כדי לקבל את מידת העשייה הרצוייה, בדיוק של בלרינה.

***

אתמול אחר הצהריים, באבן גבירול פינת דוד המלך, כשהקהל של הצהריים כבר הלך וזה של הערב עוד לא בא, התיישבנו ארבעה אנשים על הבר בבראסרי, בדרך חזרה מאירוע ששתינו בו די הרבה אבל לא אכלנו מספיק.

הזמנו בקבוק של פרין, קוט דה רון מצויין להמשיך בו אחר צהריים מצחיק, וארבעה המבורגרים. ואז, אחרי ששני צידי הלחמניה כובדו בתערובת נאה של מיונז חרדל וקטשופ, ואחרי שהבצל, החסה, העגבניה והמלפפון החמוץ הועמסו על ההמבורגר העסיסי והכל נסגר מלמעלה ונלחץ היטב, כשהשיניים ננעצו ברכות הבשרית השופעת הזו, נזכרתי בחוזה, שתמיד ספק שאל ספק הודיע - "Fries too‪?‬", והרי בלאו הכי לא היה טעם להתנגד. והוא הסתובב והלך למטבח, משאיר אותך לחכות בייאוש תהומי קטן שנמשך בדיוק שתי דקות, עד שהיה חוזר עם צלחת קרטון ביד, להושיע אותך.

המבורגרים וצ'יפס במטבח של ברסרי

וגם במתי נזכרתי, מפרק ערימות של המבורגרים במקצועיות של מורה לכימיה של שובר שורות, ואיך שש שנים מאוחר יותר בדיוק, בלילה שהבראסרי נפתח, אמר לי - "שב," ולברמן "תזמין שני המבורגרים רייר", ועשר דקות מאוחר יותר הסתכל עלי ואמר לי "נו?".
אמריקה.

ברסרי, אווירה 2

פוסטים אחרים שאולי יעניינו אותך
עיצוב: סטודיו שלושת הדובים | פיתוח: Robin eCommerce Solutions