אנחנו לגמרי
בעד לתכנן מראש...

הזמנות מעבר לשבועיים קדימה

ניתן לערוך רק מהתפריט המלא

ובמגבלת הזמן והכמות המינימליים

עגלת קניות

סל הקניות שלך ריק

Delicatessen - דליקטסן
התפריט והמוצרים שלנו בקליק אחד

המגזין

Undercover of the Night
כ
ל אחד צריך לדעת מתי להיות גרופי ולו לרגע. בכל גיל, בכל מצב, יש מישהו שאתה מוכן לחזור להיות בן 14 בשבילו. ואם יש מישהו כזה על כדור הארץ, מי זה כבר יכול להיות? בהתחשב בזה שג'ון לנון כבר לא אקטואלי, זה מקסימום דייויד בואי. או מיק ג'אגר.

כל אחד צריך לדעת מתי להיות גרופי ולו לרגע. בכל גיל, בכל מצב, יש מישהו שאתה מוכן לחזור להיות בן 14 בשבילו. ואם יש מישהו כזה על כדור הארץ, מי זה כבר יכול להיות? בהתחשב בזה שג'ון לנון כבר לא אקטואלי, זה מקסימום דייויד בואי. או מיק ג'אגר.

בכל פעם שאני רואה סרט ריגול שמתרחש במזרח הרחוק, במקומות אקזוטיים כמו שנחאי, סייגון או מנילה, מיד עולה בי התשוקה למצוא את עצמי בלובי אפלולי של אחד מבתי המלון האלה. איוושת המאווררים המשתלשלים מהתקרה ותנועת הסיבוב העצלה שלהם משרים עליך תרדמת קיץ מבורכת, שאילו רק תוסיף לה מרטיני צונן, מרבית הסיכויים שתמצא את עצמך שעות מאוחר יותר מושלך בתוך מטע אננס, כשחבורה של כפריים מקומיים עומדת מעליך ומביטה בך כאילו אתה פחית קולה שהם רואים לראשונה בחיים.

אבל כיוון שאינני מאלה העולים על מטוסים בנונשאלאנט של מי שאין לו התחייבויות מחר בבוקר, בכל פעם שתוקפת אותי פאזה של הרפתקאת ריגול, אני הולך לשבת על הבר במלון מונטיפיורי.

אולי אלה ענפי הדקל בחדר העישון, אולי זה עצם קיומו של חדר עישון, אולי זו התאורה על הבר, או העובדה שתמיד אפשר לשמוע איזו שפה זרה מתנגנת לה בלחש בחלל הלובי, אבל תמיד יש לי תחושה שאיזה מייקל דאגלס יציץ לעברי מעבר לגליון של הטיימס, או איזה מייקל קיין ייניד לי בראשו מתחת למגבעת פנמה לבנה.

***

אבל מגיל צעיר לימדו אותי שצריך לדעת להסתפק במועט. אז ביום שני אחד, ערב חג שבועות, ויתרתי מרצון על מייקל או מייקל בתמורה למיק.

ג'אגר. סתם ערב. באנו בכלל לאכול עוגת גבינה כדי לפטור את עצמנו מעול החג המתקרב, לכתוב משהו על תחושת הקרירות שיוצר השיש במרפקים אחרי שעתיים של הישענות על הבר, לטעום קצת יין, אולי איזה צ'ייסר - וללכת לישון.

על הבר ישב מישהו ושיחק עם אייפד, ובמוחי עלה פתאום הרעיון לחלק אייפדים על הבר בזמן המונדיאל, וכבר חשבתי שלא צריך יותר מזה לערב אחד. אבל מסתבר שאפשר. הרבה יותר.

בעודנו יושבים על הבר ושותים בקבוק של שאטו נאף דה משהו וחושבים מה לאכול, החלה סביבנו התרחשות דיסקרטית. חדר העישון רוקן מאנשים ומבעד דלתותיו הסגורות ניתן היה לראות שנערך בו שולחן אחד ארוך.  מלצרים הסתובבו נרגשים ושלומי שבן ורון חולדאי הופיעו. לא ביחד.

מסוחררת מעט מהיין ועדיין תחת השפעת המינון הגבוה של שובר שורות בשבועות האחרונים, קראה דנה לחולדאי מאצל הבר "Yo Bitch", אבל ראש העיר סחי לגמרי, לא קלט את ברכת השלום הלבבית, נעמד לידנו עם כוס קאווה שנדחפה לו ליד, והראה לנו תוך חמש דקות כמה שווה סטארט-אפ של קורס סמול-טוק עם אנשים שאינך מכיר. זה יהיה זהב, ויש לקוח ראשון לזה. בשקט סימסתי לדורון ולדלית. אפילו שאמרו לא לעשות מזה רעש. ובאמת היה שקט מאוד. עד שנפתחה דלת המטבח ומיק ג'אגר בכבודו ובעצמו פסע מאצל הסירים, חלף על פנינו, אמר Good Evening People באלגנטיות של ג'יימס בונד והתיישב בפינה רחוקה.

מיק ג'אגר! כל אחד צריך לדעת מתי להיות גרופי ולו לרגע. בכל גיל, בכל מצב, יש מישהו שאתה מוכן לחזור להיות בן 14 בשבילו. ואם יש מישהו כזה על כדור הארץ, מי זה כבר יכול להיות? בהתחשב בזה שג'ון לנון כבר לא אקטואלי, זה מקסימום דייויד בואי.

או מיק ג'אגר.

***
היה שמח. כולם שתו המון מהכל, אפילו מים. התנועה אל ומ- השירותים היתה ערה כמו בויקטוריה סטיישן. המלצרים שמרו על איפוק שהולם את המעמד, הלכו זקופים ואציליים ולא גימגמו. מיק ישב ואכל דניס בקרם למונגראס בנימוס של ילד טוב לונדון. אולי שוחח עם חולדאי על הנחה בארנונה לתושבים ותיקים. קצת מצחיק לחשוב שהוא מבוגר מראש העיר בשנה וחודש בדיוק. כשכבר נהיה מאוחר והיה צריך ללכת לישון, הוא קם ללכת, וכשעבר ממש חצי מטר מאיתנו חייך ואמר Good Night People.

Sweet Dreams Sir, ענינו לו, והתרגשנו נורא.
בחזרה בבית שלפתי את Let It Bleed מהמדף, תקליט ויניל של ממש, הנחתי על הפטיפון והעברתי לרצועה האחרונה בצד השני. כבר הרבה שנים אני יודע ש"יו קאנט אולוויז גט ווט יו וונט". 
"באט איף יו טריי סאם טיים", יש סיכוי שלפחות פעם בחיים מיק ג'אגר בכבודו ובעצמו מאחל לך לילה טוב.

פוסטים אחרים שאולי יעניינו אותך
Magento