אנחנו לגמרי
בעד לתכנן מראש...

הזמנות מעבר לשבועיים קדימה

ניתן לערוך רק מהתפריט המלא

ובמגבלת הזמן והכמות המינימליים

סל הקניות שלך ריק

Delicatessen - דליקטסן

שים לב שההזמנות לתאריך זה הסתיימו‎

התפריט והמוצרים שלנו בקליק אחד

מחק

המגזין

אין כמו בבית
כ
די להראות לי מה אפשר לעשות רותי הלכה בעצמה לדליקטסן בשבוע שעבר, אספה מה שאספה, הביאה הביתה, וצילצלה שנבוא לאכול. היא חיכתה יפה עם הפתיחה של השקיות, כדי להראות לי צעד אחר צעד שגם אני יכול, וזה די יפה בסך הכל, האמון שלה ביכולות שלי.

כדי להראות לי מה אפשר לעשות רותי הלכה בעצמה לדליקטסן בשבוע שעבר, אספה מה שאספה, הביאה הביתה, וצילצלה שנבוא לאכול. היא חיכתה יפה עם הפתיחה של השקיות, כדי להראות לי צעד אחר צעד שגם אני יכול, וזה די יפה בסך הכל, האמון שלה ביכולות שלי.

בעודי ילד ואחר כך גם נער צעיר, לא היה דבר חשוב יותר ערב יציאה לטיול שנתי, מהידיעה שהצלחת לארגן מספיק כסף כדי לקנות קופסת שימורים של אננס לארוחת הערב.
בסולם שהחל בשימורי שעועית במיץ עגבניות, המשיך בתירס, וטיפס לממרח כבד צמחי, עמדה קופסת האננס גבוהה מעל הכל. רק קוקטייל הפירות, מין תערובת קוביות פרי מסוגים שונים, שבתוכה היו מסתתרים בד”כ שני חצאי דובדבן עליהם היינו נלחמים בשיניים, היתה יכולה להתקרב אליה. אבל האננס, קופסה גדולה מן הממוצע, עשוייה בכחול עם ציור של פלחי אננס ושני אפריקאים הסוחבים אננס ענק שלם על ראשם, הייתה פסגת שאיפותינו.
עד כדי כך אהבתי את זה, שביום הבר מצווה שלי, בערך בשנה שטל ברודי שם אותנו על המפה, שבתי הביתה רק כדי לגלות שאבי בנה בחדרי פירמידה ענקית העשוייה כולה קופסאות אננס.
וכך, לאחר כחודשיים של אכילת אננס מקופסה יום יום אחרי הלימודים, נגמלנו חבריי ואני, מאכילת הדבר הזה. לתמיד.

***

אחר כך פיתחתי, כמו כולנו נדמה לי, איזו תפיסה שלאכול מקופסאות שימורים זה דבר נמוך. אבל אז, בגיל צבא בערך, כשהיינו נוסעים לשתות באיזה בר מיתולוגי בנמל בחיפה, שנקרא הסנדק ולדעתי עדיין חי ושותה, היו מתגלים לנו שם מיני אנשובי וסרדינים ומקרלים מעושנים או מומלחים או חריפים, שהיו מגיעים אל הבר קופסה קופסה על ידי הימאים, ולא היו דומים בכלום לסרדינים של שימורי נון, שהיו נהוגים באותם טיולים שנתיים שלנו. ושם למדתי שאם יש לך ביד את הקופסה הנכונה, ואתה יודע איך להניח אותה על צלחת כמו שצריך ואולי לשים לידה איזה צרור כוסברה ואיזו כיכר לחם שאפשר לבצוע ולטבול בשמן הנכון, הרי שאתה יכול כבר להזמין אנשים אליך הביתה ולא לצאת טמבל.

•••

הרבה בירה זרמה בין הקישון לירקון מאז ימי הסנדק העגמומיים ועד שהדליקטסן החל להציע לנו גירסה משופרת לאירוח ביתי, משהו שבסך הכל כולנו היינו רוצים להצליח בו מעת לעת.

כדי להראות לי מה אפשר לעשות רותי הלכה בעצמה לדליקטסן בשבוע שעבר, אספה מה שאספה, הביאה הביתה, וצילצלה שנבוא לאכול. היא חיכתה יפה עם הפתיחה של השקיות, כדי להראות לי צעד אחר צעד שגם אני יכול, וזה די יפה בסך הכל, האמון שלה ביכולות שלי.
היא הוציאה מהשקיות דלי קטן של גספצ’יו קר, פלפלים קלויים, כמה נתחי סלמון בשומר וטרגון, סלט תפוחי אדמה (את זה לעולם אינני אוכל, אבל זה שייך לסיפור אחר ), קופסת שימורי אנשובי, שעועית ירוקה עם שאלוט ושום, כמה כדורי מוצרלה, עלי חסה ורוטב ויניגרט שמפניה, מקלות גריסיני, בקבוק שמן זית מקיבוץ מגל (שחצי ממנו נשאר לה לימים הבאים), קרוטוני פרמז’ן לגספצ’יו, אגוזי פולק לנשנוש, שני בקבוקי יין לבן ונדמה לי שגם קפה וגלידה.

היא סידרה הכל יפה יפה על השולחן, ותוך חמש דקות קילקלנו את הסדר. היינו איזה עשרה אנשים. היא אמנם אמרה שזה מיועד לשמונה, אבל לפי מה שארזה לי לקחת הביתה היינו יכולים להיות גם הרבה יותר.


בגלל שאני אוהב חשבון, עשיתי חשבון בסוף. נכון שהגעתי לזה שיותר זול להאכיל אנשים בפריכיות תירס אוסטרליות עם קוטג’ וסחוג, שזה מעדן הבית הקבוע אצלי, אבל בהתחשב בתגובות הפושרות של המבקרים אצלי, כנראה שההימור שלה היה מעט יותר מוצלח. ובהתחשב בזה שאילו רק הייתי קונה סלמון לשמונה אנשים, כבר הייתי מתקרב למה שיצא לי אצלה, הבנתי את המשמעות של לבוא הביתה חמש דקות לפני האורחים שלך ולצאת מלך.

למישהו יש פותחן קופסאות?

***

צילום: אנטולי מיכאלו

פוסטים אחרים שאולי יעניינו אותך
עיצוב: סטודיו שלושת הדובים | פיתוח: Robin eCommerce Solutions