תזונה פליאוליתית: הרבה יותר מדיאטה

אוהבים סטייקים אבל חוששים מכולסטרול? לא בטוח שבצדק. אם להאמין לחסידי התזונה הפליאוליתית, אלו דווקא השומן והאיברים הפנימיים שיעזרו לכם לשמור על הבריאות ועל המשקל. אז מהי התזונה הפליאוליתית ומדוע היא הפכה ללהיט בקרב חובבי הבריאות? הבלוגרית דניאלה פולק מסבירה ומדגימה

אז מהי בעצם תזונת פליאו (Paleo Diet)? תלוי את מי שואלים. יש גרסאות רבות אבל מכנה משותף מרכזי ותיאוריה פשוטה: אבותינו הקדמונים, בני התקופה הפליאוליתית, נהנו במשך עשרות אלפי שנים מתפריט שונה בתכלית מזה שלנו - עד שהגיעה המהפכה החקלאית ושינתה הכל. אימותינו הקדמוניות צדו וליקטו, ודגנים היו חלק שולי למדי בתפריט שלהן. השינויים המפליגים בהרגלי התזונה שלנו, במיוחד בעשורים האחרונים - יחד עם מרכיבים נוספים של סגנון החיים המודרני - הם האשמים בהידרדרות המתמדת במצבה הבריאותי של האנושות. תנועת הפליאו מנסה לשנות את המגמה הזו.

אז מה אוכלים בדיאטה הפליאוליתית?

הורינו הקדמונים היו "ציידים לקטים" (Hunter-gatherers). הם חיו במגוון גדול של אזורים ופיתחו מגוון רחב של הרגלי אכילה, אבל הבסיס היה בסך-הכל דומה: בשר צייד, עלים ירוקים, פקעות ושורשים (כמו בטטות וגזר), ירקות ופירות. הקטניות והדגנים תמיד היו בסביבה, אבל רק בשוליים, בתור משהו שאפשר ללקט ולא כמזונות מרכזיים.

היום, כמובן, רובנו המכריע אינו צד ומלקט את מזונו בעצמו, ואורח החיים שלנו שונה מאוד מזה הפליאוליתי. אז איך מחליטים מה לאכול? כאמור, יש שלל גרסאות. שני זוגות ניגודים בולטים הם אוכלי הפחמימות מול ממעיטי הפחמימות, ואוכלי מוצרי החלב מול מחרימיהם.

נדמה כאילו אנשי הפליאו בחרו לקחת סעיף אחר סעיף ברשימת העשה ואל תעשה של תזונאית המיינסטרים הממוצעת, ולעשות בדיוק את ההיפך.

נתחיל בזה: ההמלצה הפליאוליתית היא לאכול בשר, רצוי בקר, רצוי כזה שניזון מעשב (קל מאוד באירופה, כמעט בלתי אפשרי בארץ), בדגש על איברים פנימיים שעשירים מאד מבחינה תזונתית. מחקרים של שבטי ציידים-לקטים בני ימינו מצאו כי חלקי הבשר הנחשבים והנחשקים ביותר הם איברים פנימיים ושומן.

בכלל, בפליאו מחבקים את השומן מן החי ולא מפחדים ממנו, במיוחד אם הוא מגיע מיונקים אוכלי עשב - אבל גם דגים, פירות ים, עופות ובשר חזיר באים בחשבון.

ומה לגבי ביצים? כמה שבא לכם. פחד מכולסטרול הוא לחלשים. מעשית, אין כל הוכחה שמזון עשיר בכולסטרול גורם נזק בריאותי, וגם הקורלציה בין רמת הכולסטרול בדם לבין מחלות לב היא הרבה פחות ברורה משאולי נדמה לכם. אם תחפרו קצת בחיפוש אחר הנסיבות ההיסטוריות שגרמו לציבור ולמערכות הבריאות לפחד מכולסטרול, סביר להניח שתוכו בתדהמה. 

שומנים טובים? בוודאי. שומן מן החי, אבוקדו, שמן זית ושמן קוקוס מכבישה קרה. 

ירקות ופירות? מעולה. רק תיזהרו עם הפירות, במיוחד אם יש לכם נטייה לסוכרת.

שורשים ופקעות? בהחלט. למרות שכאן קהילת הפליאו נחלקת לשניים: יש מי שיאמרו לכם להישמר מפחמימות מכל סוג ובכל צורה (כולל תפוחי אדמה, למשל), ויש מי שיהיו נדיבים יותר. בכל מקרה, הרעיון הוא לבסס את התפריט על חלבונים ושומנים ולהעניק לפחמימות תפקיד משני בתפריט. שימו לב לגוף שלכם - יש מי שיגיבו מצוין לצמצום דראסטי בכמות הפחמימות ויש מי שלא.

אגוזים וזרעים? במתינות, כי יש בהם שפע של חומצת השומן החיונית אומגה 6, אבל כשצורכים יותר מדי ממנה (ולא מספיק אומגה 3) היא עלולה לעורר תהליכים דלקתיים בגוף.

דבש ומוצרי קקאו? במשורה. תמצאו הרבה מתכוני פליאו שכוללים קקאו טהור או שוקולד מריר 100% וקמחי אגוזים ושקדים עם ממתיקים טבעיים כמו מייפל ודבש. הם מצוינים כל עוד אוכלים מהם במידה, כלומר מעט. בכל זאת, עוגת שוקולד מקמח שקדים לא היתה חלק מהתפריט הקבוע של הפליאולית המצוי.

ומה לגבי מוצרי חלב? ובכן, אין ספק שאמנו הקדמונית לא נהגה לחבוץ גבינה ולהכין יוגורט.

ריי אודט (מחבר "NeanderThin", אחד הספרים החשובים שהוקדשו לנושא), תיאר את הדיאטה הפליאוליתית כך: "אכלו כל מה שהייתם יכולים לאכול לו הסתובבתם עירומים בסוואנה כשמקל מחודד בידכם". לא נראה לי שחלב היה ברשימה הזו. מצד שני, אם אתם לא רגישים לחלב, אנשי פליאו מתירנים בהחלט יאמרו שמוצרי חלב עתירי שומן זה בסדר. כשהם עתירי שומן הם עשירים יותר מבחינה תזונתית, ודלים יחסית בסוכר החלב לקטוז וחלבון החלב קזאין, שרבים רגישים אליהם.

ומה לא לאכול? דגנים (חוץ מאורז לבן, שלרוב נתפס בקהילת הפליאו כנייטרלי ובלתי מזיק), קטניות, זרעים, שמנים מן הצומח, מזונות מעובדים וכמובן - סוכר.

 

פליאו זה לא רק אוכל

האדם הפליאוליתי חי חיים שונים מאוד משלנו. הוא הלך לישון מוקדם, התעורר עם אור ראשון, עסק במשך היום במגוון פעילויות שהניעו את גופו בשלל דרכים והפעילו קבוצות רבות של שרירים. הוא חי בקהילה ובה כמאה פרטים וניהל חיי חברה הדוקים וענפים. הוא היה קשוב לגופו ולסביבתו.

והיום? קבוצות הפליאו בפייסבוק מחליפות את מדורת השבט, השוק הפליאוליתי מחזק את תחושת הקהילה, ואימוני קרוספיט הם הספורט הפליאוליתי הלאומי. זה לא ציד, ואת הירקות מלקטים בעיקר בסופר, אבל מי שדבקים באורח החיים הזה מספרים שהוא הפך אותם לנמרצים, ערניים, חיוניים ובריאים יותר.

הסתקרנתם? רוצים לקרוא עוד? מקום טוב להתחיל בו הוא דף הפייסבוק של קהילת הפליאו, פליאו ישראל.

רעבים? רוצים בשר? לא באמת חשבנו לשלוח אתכם לצוד, יום העצמאות בפתח ואיתו תפריט בשר טרי של הדליקטסן.

דניאלה פולק, כותבת, מבשלת וחיה אוכל, שותפה בבלוג פרפראות.

***